חפש
- פרשת אחרי מות קדושים-מהי קדושה?
הרב חיים סבתו
16:00 - פרשת אחרי מות-קדושים: פרשת הקדושה
הרב חיים סבתו
מזל טוב ליגאל גולדמן (מחזור ל"ג) לרגל אירוסיו עם יעל
מזל טוב ליוני סומר (מחזור ל"ג) לרגל אירוסיו עם ליטל
מזל טוב לאלקנה ועדי ברכיהו (מחזור ל"ב) לרגל הולדת הבן. ויקרא שמו בישראל: יפתח
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
חדש - "אמרי נועם" - ביאור על פירוש המשנה לרמב"ם לרב נועם בלזם. לפרטים לחץ כאן
אורחים יקרים! בכניסתכם לאתר אנא הקישו שם משתמש וסיסמא
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

פרשת בא - חודש האביב

ז' שבט תש"ע
סוכם ע"י תלמידים
 
עבור לשיעור
לעמוד הסידרה

  

פרשת בא – חודש האביב

הרב חיים סבתו

 

בפרשת השבוע אנחנו מוצאים את הציווי של משה רבנו לגבי פסח, שם ישנה הדגשה מיוחדת ובולטת - "אתם יוצאים בחודש האביב". רש"י שואל, מדוע לתורה חשוב להדגיש שהיציאה ממצרים התרחשה דווקא בחודש האביב? חודש האביב מוזכר בשלוש פסוקים נוספים, למשל "שמור את חודש האביב". להדגשה הזאת יש משמעות הלכתית חשובה, שכן אחת הסיבות שמעברים את השנה היא, שחשוב שפסח יצא באביב.

רש"י מביא את דברי רבותינו, שהמטרה היא להזכיר את החסד שעשה איתנו הקב"ה בכך שהוציא אותנו באביב, שזהו זמן שאין בו לא חמה ולא צינה. לפי רש"י, יש פה עוד פרט בגאולת הקב"ה וחסדיו. לכאורה, האדם יכול לשאול, וכי יש הבדל כאשר מוציאים עם מעבדות קשה לחירות, האם זה באביב או בחורף? רואים עקרון חשוב, שצריך להודות לה' על כל הפרטים הטובים שבחסדיו. כמו שבברכת המזון אנחנו מודים לקב"ה שמפרנס אותנו בחן, שהרי הקב"ה יכול גם לפרנס אותנו גם לא בחן, כך גם אנחנו מודים לקב"ה על יציאתנו מעבדות לחירות. למרות שהודאתנו היא בעיקר על עצם הגאולה, אנו מתייחסים גם לחסדים הקטנים שבגאולה. זהו פירושו של רש"י.

 

כדי לבחון את הפירושים האחרים אנו צריכים להבין את המונח 'אביב'. מונח זה מופיע עוד פעם בתורה לגבי החיטה והשעורה במכת הברד, כשהתורה מתארת מה נוכה במכת הברד, היא אומרת שהשעורה לא נוכתה "כי השעורה אביב". הכוונה שם היא לדרגה מסוימת של בשלות השעורה. לכן, המונח אביב קשור לא רק למזג אוויר, כמו שמקובל לחשוב היום, אלא גם למצב של התבואה. יש איזה קשר בין חודש האביב ומצב התבואה לבין יציאת מצרים. מה הקשר? אנו יודעים שבפסח מתחילה מצווה מקבילה לחג הפסח - ספירת העומר. מה הקשר בין שתי המצוות האלה? האם זה מקרה שבפסח מתחילים לספור את העומר ושמותר לאכול מהחדש? התורה מצווה - "שמור את חודש האביב". מה זה משנה אם פסח יהיה באביב אם אין קשר בין יציאת מצרים לאביב? וכן, מדוע חשוב לתורה שחג הפסח יהיה במצב מסוים של התבואה?

את שלושת הרגלים התורה מציגה כשני מעגלים שונים. מעגל אחד הוא המעגל ההיסטורי. בפסח יצאנו ממצרים, בשבועות עמדנו על הר סיני ובסוכות עשו סוכות בדרך לארץ ישראל. במקום אחר התורה מתארת את החגים בקשר למצב הטבע. חג הפסח- "שמור את חודש האביב", כלומר, יש קשר, ואם אין - צריך לדאוג שיהיה קשר בין פסח לתקופה של האביב (לעבר את השנה). כל העניין של עיבור השנה הוא התאמת הלוח ההיסטורי ללוח הטבע, למצבים החקלאיים. פסח קשור לביכורי האביב, שבועות לביכורי קציר חיטים, וסוכות נקרא חג האסיף. אם כן, יש לנו מסלול חקלאי טבעי שאינו תלוי באירועים היסטוריים. באמצעות ההמצאה של עיבור השנה התורה רוצה שנצמיד את המעגל ההיסטורי, שתלוי בבני אדם, למעגל הטבעי שלבני האדם אין נגיעה בו- "קביעא וקיימא".

 

למה התורה רוצה לחבר בין ההיסטוריה לטבע?

לפי רש"י המטרה היא להראות את חסד ה' שיציאת מצרים הייתה באביב. אבל זה מסביר לנו רק לגבי חג הפסח. האם קיים הסבר רחב יותר ומקיף יותר לצורך להצמיד את המסלול של הטבע למסלול של ההיסטוריה? הרי אנו יודעים שתופעה זאת קיימת בכל הרגלים?

 

אם נעמיק, נראה שיש מסלול שלישי לחגים, שלא קשור לטבע או להיסטורי, והוא מסלול הערכים. פסח מתואר כחג החירות, שבועות מוזכר כיום מתן תורה, וסוכות מוזכר כזמן שמחתנו, זמן השראת השכינה. מסלול זה מוזכר רבות במחזורי התפילה. האם יש קשר פנימי בין המסלולים הללו? התשובה היא שיש, שהרי התורה הצמידה את חג שבועות לביכורי קציר חיטים, וכן את חג הפסח וחג סוכות לאירועים בטבע. לכן חייב להיות איזה קשר עמוק פנימי בין שלושת המסלולים. מכאן שגם חייב להיות קשר פנימי בין המושג אביב לבין המושג יציאת מצרים, ולא רק קשר חיצוני כמו שסובר רש"י.

 

כפי שאמרנו, המונח אביב הוא מונח חקלאי שמבטא את מצב התבואה. התורה משווה את הלידה של עם ישראל בעולם ללידה של התבואה. את החורף החקלאי התורה משווה לגלות. כשם שבחורף הזרעים עדיין לא נובטים, כשם שבחורף כל העולם החקלאי נתון בתרדמה, ורק באביב הוא מתחיל לפרוח ולתת ניצנים, כך גם בהיסטוריה ישנה תקופה שהיא חורף. ישנה תקופה היסטורית של גלות מצרים שבה הכל כביכול היה מוסתר. הניצנים שנראו בארץ הם לא רק ניצנים חקלאים אלא גם ניצנים היסטוריים. כלומר, התורה רוצה לקשור את הפריחה ההיסטורית לפריחה החקלאית.

 

נמשיך לעיין ברעיון זה. כל אחד יודע שגם החורף הוא לא תקופה אבודה לחקלאות. להיפך, בחורף הצמחים קולטים את הגשם שמאפשר להם לפרוח. הפריחה באביב היא רק תוצאה של החורף. והנמשל - גם במסלול ההיסטורי הנביטה של עם ישראל היא תוצאה של החורף. "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" - הייסורים של הגלות הם סוג של השקעה כמו הגשם שבחורף. מי שמסתכל על הגלות מבחוץ, חושב שזאת תקופה של הקפאה של הברית בין הקב"ה לישראל. אבל אנחנו יודעים שבטבע זה לא כך, שהרי החורף הוא לא תקופה של קיפאון, אלא תקופה שבה הצמח מקבל את היסודות של התזונה שלו כדי שיוכל לפרוח באביב. לכן, גם בעם ישראל אפשר להגיד שיש קשר בין הגלות למה שיקרה בתקופה של הפריחה, ומפה שהגלות פועלת את פעולתה בעם ישראל. לכן התורה מצווה אותנו להצמיד את שני האירועים האלה יחד תמיד. כדי שההשקפה שלנו על עם ישראל בגלות תהיה מקבילה למבט שלנו על אי ההקפאה של הטבע בחורף.

 

ומכאן - למסלול של הערכים. במסלול של הערכים פסח הוא זמן חירותנו. התורה רואה את החירות כצעד הראשון בפריחה של האדם, זה ה'אביב' שלו. האדם שמתחיל לפרוח, הפריחה שלו קודם כל מתבטאת בחירות. כל עוד הוא ילד, הוא תלוי בהוריו, הוא משועבד, ואין לו דעה עצמית. כשהוא גדל, הצעד הראשון שלו הוא יציאה לחירות. החירות פירושה עמידה על העצמיות שלו. החירות מקבילה לאביב של הפריחה. אבל כפי שאמרנו, האביב של הפריחה - תלוי במה שקרה לצמח בחורף, איך השקו וטיפחו אותו. כך גם החירות לא באה סתם לאדם - היא באה כתוצאה מתקופת הילדות שלו.

 

החג השני והמרכזי בעונות השנה הוא חג השבועות. בחג השבועות כבר מגיעים לביכורי קציר חיטים. זה הזמן במסלול הטבע שבו מגיעים לבשלות. השלב הזה של הבשלות בהיסטוריה הוא מתן תורה. ביציאת מצרים עם ישראל עדיין לא הגיע לבשלות. הוא אמנם קיבל מצוות בודדות, אבל הבשלות שלו תגיע רק במעמד הר סיני. הברית שבה עם ישראל יהפוך לעם תהיה בהר סיני. לכן, במסלול הטבע חג השבועות מקביל לביכורי קציר חיטים. כמו בשלות התבואה, שמעמידה את האדם ומקיימת האדם, כך גם במסלול ההיסטורי, התורה מקיימת את האדם ומחייה אותו. במסלול של הערכים, אדם שיוצא לחירות זאת רק הפריחה, אבל חירות, כמו שהרבה הורים מגלים לדאבון ליבם, יכולה להיהפך גם למרד, כי החירות היא רק יציאה מהעול, אבל לא ברור לאן היציאה מהעול הולכת. השלב השני הוא השלב של הדעת, של הבשלות. כאשר התבואה בשלה זה השלב של הדעת שבאה בנוסף לחירות. החירות היא שלב ראשון, אבל הדעת היא השלב שבו אדם מגיע לבשלות. לכן במסלול של הטבע זה ביכורי קציר חיטים, במסלול של ההיסטוריה זה השלב של מעמד הר סיני ובמסלול של הערכים זה הדעת שהאדם מגיע אליה.

 

הרגל השלישי הוא חג הסוכות. במסלול הטבע זה סיום העונה - האסיף. במסלול ההיסטורי זה ההליכה של עם ישראל במדבר לארץ ישראל. במסלול של הערכים זה החג של השראת שכינה, חג של השמחה, של סיכום העונה. לא רק של דעת ה' וחירות, אלא גם קרבה ודבקות בה'. לכן התורה רוצה ששלושת המסלולים האלה של הטבע, ההיסטוריה והערכים יהיו צמודים. התורה לא רוצה שיראו בהם דברים נפרדים אלא יסוד אחד.

בסדרה הזאת התורה מצווה את עם ישראל כמה מצוות. הקב"ה מצווה את משה שיצווה את עם ישראל במצוות קידוש החודש. זאת המצווה הראשונה שהצטוו בה עם ישראל. מה מיוחד במצווה זאת? יש בזה רעיון עמוק. הלוח העברי שומר על אחדות בין ההיסטוריה לטבע. עם ישראל בא כדי ליצור מסלול היסטורי בעולם, הוא צריך לקשור את ההיסטוריה עם הטבע. זה התפקיד של עם ישראל - לאחד בין עונות השנה לבין זמני ההיסטוריה. לגשר בין הלוח הטבעי ללוח האנושי. לכן זאת המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל.

 

אך זוהי אינה המצווה היחידה. לעם ישראל ניתנו סדרה של מצוות בפרשה. למשל, דם פסח, דם מילה ופדיון הבן. חכמים מסבירים שהמצוות האלה היו נחוצות כדי להוציא את עם ישראל ממצרים. אור החיים הקדוש מסביר שאי אפשר להגיע לגאולה בלי תורה. לכן היו מוכרחים לתת לעם ישראל מעין מקדמה לפני מעמד הר סיני. כלומר, מכיוון שעם ישראל היו צריכים להיגאל ממצרים, מוכרחים היו לתת להם כמה פרשיות של תורה להתעסק בהם, כדי שבכוח התורה והמצוות יגאלו ממצרים.

 

נעמיק בדברי חכמים ואור החיים. מה הפירוש של דברי חכמים שה' נתן להם שתי מצוות כדי שיגאלו בהם, ומה הפירוש של דברי אור החיים, שה' נתן להם פרשה בתורה שיעסקו בה?

עם ישראל עכשיו נגאל. גאולת עם ישראל מקבילה לאביב שבטבע. כמו העקיצה של ר' יהודה הלוי על החכמה היוונית - "שאין בה פירות אלא פרחים" (בשירו "התרדוף נערות"). העקיצה לחכמת יוון, היא על ההבדל בין האתיקה לאסתטיקה, בין הפירות לפרחים, מאוד חריפה. פירושה הוא שיש להבדיל בין פירות וערכים לבין פרחים ואסתטיקה. ר' יהודה הלוי רומז שיש חכמות מאוד יפות, שיש בהם פריחה, אולם אין בהם פירות. החכמות האלה לא מחנכות את האדם ומובילות אותו למטרה כלשהיא. הם נותנות לו רק יופי, אסתטיקה, שזה ערך חשוב מאוד בפני עצמו, אבל כמו פרחים, גם החכמות האלה בסופו של דבר נובלות ולא מוציאות פירות. האביב דומה במידה מסוימת לפרחים, כי האביב הוא זמני. הכל פורח, אבל כולם יודעים שבעוד חודשיים יהיה שוב אפור. הפריחה היא זמנית ואם הפריחה לא מניבה פירות היא באה והולכת כפי שהיא.

באביב יש תחושה של שיכרון. לא לחינם בשיר השירים האהבה בין איש לאישה נמשלה לאביב - כי באביב ובאהבה יש פריחה, אבל היא זמנית. לכן, אם העצים באביב לא יעמידו פירות הפריחה תיעלם ולא תעמוד לנצח, וכך גם באהבה בין איש ואישה, וגם בחירותו של האדם. אדם יכול לצאת לחירות בגיל הבגרות וזה דבר נפלא, אבל אם זה לא יניב פירות, אם זה לא יביא לדעת, זה יכול להביא להפקרות, למרדנות וחוצפה. גם החירות ממצרים, עם עבדים היוצא בן רגע לחירות, היא דבר מסוכן. המצב של העם במדבר לא היה רחוק מהתפרקות כללית בכמה הזדמנויות, בהם משה כמעט התייאש. הפריחה בלי פירות היא שלב שהוא מאוד יפה, אבל הוא גם מאוד מסוכן. הוא שלב יפה אבל הוא זמני ולכן הוא מאוד מטעה. השלב של הביכורים, של הדעת, של מתן תורה הוא השלב שמייצב את העם. ובכל זאת, התורה נתנה לנו מקדמה, וזה עומק דברי אור החיים הקדוש, כי אי אפשר לצאת מהעבדות בלי כמה מצוות. כבר בשלב הראשון של הפריחה התורה נותנת לעם ישראל מקדמה של הפירות. אמנם זה לא הזמן של הפירות, אבל אילו הפריחה הזאת תהיה בלי פירות, החירות של העם תהיה מסוכנת, ועם ישראל עלול להתפרק. מפני חשש זה עם ישראל קיבל מצוות כבר במצרים.

 

אנחנו רואים את משה המושיע, מבשר הגאולה, נותן לעם ישראל מצוות. משה מופיע כאן בדמות חדשה שעם ישראל לא ראה קודם. הוא כאילו אומר לעם ישראל: אל תחשבו שאתם עכשיו יוצאים לחירות כעבד שיוצא לחופשי. לכן, לפי אור החיים הקדוש, עם ישראל קיבל פרשה מהתורה להתעסק בה, כדי שכבר בצעד הראשון של היציאה לחירות, החירות תהיה מלווה עם מקדמה כלשהיא של מצוות מהתורה, וכך הפריחה לא תהיה פריחה בלבד. כך היציאה לא תהיה יציאה שאינה מלווה בערכים של תורה ומצוות.

לכן המצוות האלה הם המצוות הראשונות שניתנו לישראל. ההשתלטות על לוח השנה, ההשוואה של שנת הטבע עם שנת ההיסטוריה, היא חובה שהתורה מצווה אותה לדורות - "שמור את חודש האביב". כל שנה ושנה האדם צריך לראות את עצמו כחלק מהסביבה, כחלק ממה שקורה בטבע, ומצד שני, האדם צריך להיות במסלול הערכים שלו ובמסלול ההיסטוריה שלו. האדם נדרש להצמיד את שלושת המסלולים האלה יחד. זה העומק של הציווי "שמור את חודש האביב".

סוכם ע"י תלמידים


עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים