חפש
- לך לך - בחירת אברהם
הרב חיים סבתו
מזל טוב למוטי מושקין (מח' יח) לרגל אירוסיו עם שולמית
בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של בוגר הישיבה מאיר חיון, מחזור י"א. הלווייתו התקיימה כ"ה תשרי תשע"ה
מזל טוב לשולי ומיקי שיינפלד מחזור יח' להולדת הבן
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

חיוב קריאת שמע ותפילה לנשים ולקטנים


 
עבור לשיעור
לעמוד הסידרה




הל' קריאת שמע, מסכת ברכות דף כ.-כ:        [שעתיים]


 


חיוב קריאת שמע ותפילה לנשים ולקטנים



רקע


בסוגייתנו נושאים רבים:


א. חיוב נשים בקריאת שמע, תפילה, קידוש, ברכת המזון ושאר מצוות עשה.


ב. חיוב קטן במצוות.


ג. האם קטן יכול להוציא גדול ידי חובתו? האם אדם החייב מדרבנן מוציא אדם החייב מהתורה?


אנו נעסוק כעת בדין נשים וקטנים במצוות. דיון הוצאת אחרים ידי חובתם, קשור בעיקר לדיני ברכות, לכן נלמד בעז"ה סוגיה זו בפרק שביעי [דף מח.].


 


מקורות


א. כ.-כ: "מתני' נשים ועבדים וקטנים... מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה"


ב. קטן בקריאת שמע ובתפילה


    רש"י ד"ה קטנים


    תוס' ד"ה וקטנים


    רמב"ם הל' קריאת שמע פ"ד ה"א, הל' תפילה פ"ו ה"י


    נשים בקריאת שמע ובתפילה


    1. רש"י ד"ה וחייבין בתפלה, הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו, תוס' ד"ה בתפלה


        רי"ף יא:-יב. באלפס, "מתני' נשים ועבדים... הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה"


        תר"י ד"ה גמ' תפלה, "... אי נמי מפני שהיא רחמים"


        רמב"ם הל' קריאת שמע פ"ד ה"א, הל' תפילה פ"א הל' א-ב, ופ"ו ה"י


    2. בית יוסף סי' ע ד"ה כתוב - "כתוב באהל מועד... דהיינו פסוק ראשון".


 ג. שו"ע סי' ע סע' א-ב; מגן אברהם סי' ע סק"א; משנה ברורה סק"ב


             סי' קו סע' א; מגן אברהם סק"ב; משנה ברורה סק"ד


 


בית יוסף סי' ע  ד"ה כתוב


כתוב באהל מועד, נראה דעבד ואשה חייבים הם בקבלת הייחוד דהיינו פסוק ראשון".


 


מגן אברהם אורח חיים סימן ע ס"ק א


נשים וכו' – נראה לי דנשים פטורות גם כן מברכת קריאת שמע דיש להם ג"כ זמן קבוע כמ"ש ס"ס נ"ח וכ"מ ממ"ש תר"י וז"ל ואע"פ שהתפל' יש לה זמן קבוע מ"מ כיון שאמרו הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו כמצוה שאין הז"ג דיינ' לה א"נ מפני שהוא רחמים עכ"ל וכ"ה בגמר' משמע דפטורין מברכות אלו גם מברכת הלבנה הם פטורין כמ"ש סי' תכ"ו אך נ"ל דמ"מ מחוייבים לומר אמת ויציב דזכירות י"מ הוא דאוריית' כמ"ש סי' ס"ו וא"כ צריכי' לסמוך גאולה לתפלה:


 


מגן אברהם אורח חיים סימן קו ס"ק ב


מצות עשה - כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה:


 


הסבר הסוגיה


"נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון" [משנה כ.].


 


המשנה כוללת נשים וקטנים בחדא מחתא, פוטרת אותם מקריאת שמע ותפילין, ומחייבתם בתפילה, מזוזה וברכת המזון. דין נשים פשוט, שהרי ידוע שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן [קריאת שמע ותפילין], וחייבות במצוות עשה שלא הזמן גרמן [תפילה, מזוזה וברכת המזון], אך דין קטן אינו ברור כלל, שהרי קטן פטור מהתורה מכל המצוות, וחייב מדרבנן בכולן, ומדוע המשנה מחלקת בין המצוות השונות?


נחלקו הראשונים בהסבר דין קטן המובא במשנה:


רש"י [ד"ה קטנים] מבאר, שהמשנה עוסקת בקטן שהגיע לחינוך. קטן שהגיע לחינוך אביו חייב לחנכו לתפילה, למצות מזוזה, לברך ברכת המזון ולקיים את כל מצוות התורה. קריאת שמע ותפילין הן מצוות ייחודיות, בהן אין מצות חינוך. קריאת שמע כיוון שאביו אינו מצוי תמיד בזמן קריאת שמע, ותפילין כיוון שתפילין צריכים גוף נקי, וקטן אינו יודע לשמור גופו. לדעת רש"י מתחדש במשנה חידוש גדול. למרות שכלל נקוט בידינו, שקטן חייב במצוות מדין חינוך, יש מצוות שהוא אינו חייב בהן.


רבינו תם [תוס' ד"ה וקטנים] מקשה על הסברו של רש"י מברייתא [סוכה מב.] האומרת: "קטן היודע... לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע". מוכח שקטן חייב בתפילין וקריאת שמע.


רבינו תם מפרש, שהמשנה עוסקת בקטנים שלא הגיעו לחינוך, ולכן הם פטורים מקריאת שמע ומתפילין. הסיפא של המשנה המחייבת בתפילה, מזוזה וברכת המזון דנה בנשים ועבדים בלבד. קטנים שלא הגיעו לחינוך פטורים מכל המצוות. כך מפרש ר"ת את המשנה: "נשים ועבדים וקטנים [שלא הגיעו לחינוך] פטורין מקריאת שמע ומן התפיין, וחייבין [נשים ועבדים בלבד] בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון[1].


 


מהרמב"ם משמע שיש לו שיטה שלישית בהסבר המשנה. לפני שנבאר את שיטתו נקדים הקדמה קצרה בענין מצות חינוך של בן קטן.


הראשונים חולקים בגדרי החיוב של קטן במצוות. מתוס' [טו. ד"ה ורבי] משמע, שקטן חייב במצוות מדרבנן. הרמב"ן [במלחמות יב.] חולק ולדעתו קטן אינו חייב כלל, והחיוב הוא על האב החייב מדרבנן לחנך את בנו לקיום מצוות[2].


הרמב"ם משתמש בשתי לשונות לגבי מצות חינוך, יש מקומות שהוא מנסח את המצוה כחיוב על הקטן[3], ויש מקומות שהוא מנסחה כחיוב על האב[4]. משמעות הדבר שיש מצוה כללית של האב לחנך את בנו למצוות, ומצוה זו נוהגת בכל המצוות. בנוסף לכך חכמים תיקנו בחלק מהמצוות גם חיוב על הקטן. הבחנה זו בולטת במיוחד בהלכות קריאת שמע [פ"ד ה"א], ששם פוסק הרמב"ם: "נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומלמדין את הקטנים לקרותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה כדי לחנכן במצות". הקטן עצמו פטור מקריאת שמע, אך אביו חייב לחנכו, כשם שהוא חייב לחנכו לכל המצוות.


לפי הסבר זה, המשנה מתבארת בשופי. המשנה אינה עוסקת בחיוב של אב לחנך את בנו למצוות. חיוב זה קיים בכל המצוות, ואין המשנה צריכה לעסוק בו. המשנה עוסקת בחיוב של הבן עצמו, והיא קובעת מהן המצוות שהקטן חייב בהן, ומהן המצוות שקטן פטור מהן. המשנה מלמדת אותנו שקטן פטור מקריאת שמע ומתפילין וחייב בתפילה, במזוזה ובברכת המזון. הרמב"ם[5] מנסח את גדרי קטן במצוות אלו על פי הפסיקה של המשנה[6].


 


המשנה אומרת שנשים פטורות מקריאת שמע. מסבירה הגמ' [כ:] שהיתה הוה אמינא שנשים חייבות בקריאת שמע מפני שיש בה מלכות שמים, קא משמע לן שנשים פטורות. הבית יוסף [סי' ע סע' א ד"ה כתוב] מביא בשם "אהל מועד": "נראה דעבד ואשה חייבים הם בקבלת הייחוד דהיינו פסוק ראשון". מסביר הב"ח [שם ד"ה נשים] שה"אהל מועד" למד חיוב נשים בפסוק ראשון מההוה אמינא שנשים חייבות בקריאת שמע מפני שיש בה מלכות שמים, זאת אומרת שנשים חייבות בקבלת עול מלכות שמים, ואם כך נשים חייבות בפסוק ראשון של קריאת שמע. ניתן לדחות ראיה זו בקלות, שאמנם נשים חייבות במצות ייחוד ה', אך אינן חייבות בקיום מצוה זו על ידי קריאת פרשה בתורה שחרית וערבית [הגר"א (סי' ע סע' א אות ב) מוכיח מהגמ' שאין חיוב לנשים לקרוא פסוק ראשון].


 


המשנה מחייבת נשים בתפילה, והגמ' מסבירה מדוע. בראשונים יש כמה גרסאות להסבר הגמ':


רש"י [הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו] גורס: "וחייבין בתפלה - דרחמי נינהו".


תוס' גורס: "וחייבין בתפילה – פשיטא, כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה כמצות עשה שהזמן גרמא הוי, קמ"ל דרחמי נינהו".


רש"י אינו גורס כגרסת התוס' כיוון שלדעתו החילוק בין מצוות עשה שהזמן גרמן למצוות עשה שלא הזמן גרמן, קיים רק במצוות דאורייתא, ולא בתפילה שחיובה מדרבנן. חיוב נשים במצוות דרבנן, תלויה בתקנה ייחודית של חכמים בכל מקרה ומקרה, וכיוון שתפילה "רחמי", חכמים תיקנו שנשים חייבות בתפילה כאנשים. תוס' חולק ולדעתו גם במצוות דרבנן יש חילוק בין מצוות עשה שהזמן גרמן לבין מצוות עשה שלא הזמן גרמן. תפילה היא מצות עשה מדרבנן שהזמן גרמא, וחיוב נשים הוא רק מפני שתפילה "רחמי" ונשים זקוקות לרחמים כאנשים. בין שתי הגרסאות הללו אין נפקא להלכה, ונשים חייבות בכל התפילות כאנשים.


לרי"ף ולרמב"ם היתה, כנראה, גירסה שלישית. הרי"ף [יא: באלפס] כותב: "קרית שמע ותפילין דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. תפילה ומזוזה וברכת המזון דהוה ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות." משמע, שהוא לא גרס את כל הפשיטות של הגמ', לא גרס בתפילה "דרחמי נינהו", וחיוב נשים בתפילה הוא מפני שתפילה היא מצות עשה שלא הזמן גרמא. כך עולה גם מפסק הרמב"ם [הל' תפילה פ"א הל' א-ב]: "ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה תפלה הזאת מן התורה ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה, ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא".


דברי הרמב"ם מתייחסים לחיוב מדאורייתא בלבד, ונשאלת השאלה מה הדין בחיוב מדרבנן. ניתן להבין שכיוון שמדרבנן יש למצוה זמנים מוגדרים, חיוב תפילה מדרבנן מוגדר כמצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות ממנו, ניתן להבין שכיוון שנשים חייבות בתפילה מהתורה, החיוב מדרבנן נבנה על גבי החיוב מהתורה, וכל החייב בדין תורה חייב בכל הגדרים מדרבנן. לשאלה זו נפקא מינה גדולה להלכה. לפי האפשרות הראשונה, נשים חייבות בתפילה אחת בלבד, וגם בה אינן חייבות בנוסח שתיקנו חכמים, אלא יכולות לחבר לעצמן נוסח אישי שלהן. לפי האפשרות השניה נשים חייבות בשלש תפילות, ובכל דיני תפילות שתיקנו חכמים.


המגן אברהם [סי' קו סק"ב] מסתפק בשתי אפשרויות אלו: "ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה[7] ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר". המגן אברהם מסתפק אם חכמים חייבו נשים בשלש תפילות כאנשים, או שלא חייבו אותן בחיוב נוסף למצוה מהתורה.


 


סיכום


קטן שלא הגיע לחינוך, פטור מכל המצוות, וקטן שהגיע לחינוך חייב במצוות מדין חינוך. לדעת הרמב"ן מצות חינוך היא מצוה על האב, ולדעת התוס' מצות חינוך מחייבת את הבן במצוות. הרמב"ם סובר שאב מחוייב לחנך את בנו לכל המצוות, ובחלק מהמצוות יש גם חיוב על הקטן. במצות קריאת שמע סוברים רבינו תם והרמב"ם, שאב חייב לחנך את בנו למצות קריאת שמע, ורש"י סובר שאין חיוב חינוך במצות קריאת שמע. כל הראשונים מודים שקטן חייב בתפילה מדרבנן.


נשים פטורות מקריאת שמע, והב"ח מחייבן בפסוק ראשון. נשים חייבות בתפילה, ומפורש בדברי התוס' ומשמע בדברי רש"י, שהן חייבות בכל התפילות כאנשים. בשיטת הרי"ף והרמב"ם יש מקום להסתפק אם נשים חייבות בתפילה אחת בלבד, או שחייבות בכל התפילות. מסתימת לשונם של הרי"ף והרמב"ם משמע שנשים חייבות בכל התפילות.


 


הלכה


השו"ע [סי' ע סע' ב] פוסק כרש"י, שאין חיוב חינוך במצות קריאת שמע, אך הוא מוסיף ש"ראוי לנהוג כרבינו תם". לגבי תפילה הוא [סי' קו סע' א] פוסק שקטנים שהגיעו לחינוך חייבים בתפילה.


השו"ע [סי' ע סע' א] פוסק שנשים פטורות מקריאת שמע, אך הוא מוסיף: "ונכון ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים". לגבי תפילה הוא [סי' קו סע' א] פוסק כרמב"ם שנשים חייבות בתפילה מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. המשנה ברורה [סק"ד] אומר שרוב הראשונים סוברים שתפילה דרבנן, ולפיכך נשים חייבות בכל התפילות כאנשים, אמנם למעשה נשים חייבות בתפילת שחרית ומנחה בלבד, כיוון שתפילת ערבית רשות, וחיובה הוא רק מפני שקיבלו עליהם להתפלל, ונשים לא קיבלו זאת על עצמן. הרב עובדיה יוסף [שו"ת יביע אומר ח"ו סי' יז]. פוסק שנשים חייבות בתפילה אחת בלבד.


פסקו של הרב עובדיה יוסף מבוסס על כך שהשו"ע פסק כשיטת הרמב"ם, אך כפי שראינו לעיל אין ראיה מכך, שנשים פטורות מתפילות דרבנן, ומסתימת לשונו של הרמב"ם מוכח שהן חייבות. ניתן להביא שתי ראיות מהרמב"ם עצמו שנשים חייבות בכל התפילות:


א. הרמב"ם בפירוש המשנה [קידושין פ"א מ"ז] כותב: "הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה ומקרא מגילה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקידוש היום, כל אלו מצוות עשה שהזמן גרמא וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים". הרמב"ם כותב שתפילה היא מצות עשה שהזמן גרמא - כוונתו למצוה מדרבנן להתפלל שלוש תפילות ביום, ועל מצוה זו הוא כותב: "חיובה לנשים כחיובה לאנשים". [הרב עובדיה יוסף מתייחס לרמב"ם בפירוש המשנה, והוא כותב, שהרמב"ם חזר בו. דברים אלו דברי תימה, היכן יש רמז קל שבקלים שהרמב"ם חזר בו. האם ניתן לתלות ברמב"ם סברות אישיות, ובגללן לבוא ולומר, שהרמב"ם חזר בו מדבריו המפורשים בפירוש המשנה?!]


ב. הרמב"ם כפל את חיוב נשים בתפילה פעמים. פעם ראשונה בפרק א [ה"ב] בדיון על חיוב תפילה מהתורה, ופעם שניה בסוף פרק ו [ה"י]. בסוף פרק ו, בסיום דיני תפילת היחיד, פוסק הרמב"ם: "נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפילה, וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפילה". כאן ודאי מדובר גם על התפילה מדרבנן, ובכל זאת כותב הרמב"ם שנשים חייבות.


ניתן להוכיח הבנה זו גם מתלמידי רבינו יונה [יא: ד"ה גמ'] שאינם גורסים בגמ' "דרחמי נינהו" אלא שתפילה היא מצות עשה שלא הזמן גרמא ואעפ"כ פשוט להם, שנשים חייבות בתפילה כאנשים. מנין לנו, לעשות מחלוקת בין הרמב"ם לבין תלמידי רבינו יונה?


בנוסף לכך יש להוסיף שהרב עובדיה יוסף אינו מצטט אף ראשון שניתן לדייק מדבריו שנשים לא חייבות בתפילה כאנשים, ופסקו מבוסס על המגן אברהם, ואף הוא לא אמר פסק זה בצורה ברורה אלא רק כלימוד זכות ובלשון "אפשר".


 


 








[1] הגר"א [סי' ע סע' ב אות ד] דוחה את פירוש רבינו תם כיוון שהוא דחוק, ומאמץ את פירוש רש"י. הוא מתרץ את הקושיה מהברייתא שהיא אינה עוסקת בחינוך למצוות קריאת שמע, אלא בחינוך ללימוד תורה.


[2] הנפקא מינה בין שתי השיטות היא אם קטן יכול להוציא ידי חובה אדם החייב במצוות מדרבנן. תוס' סובר, כפי שמפורש בסוגייתנו, שקטן יכול להוציא ידי חובה גדול שלא אכל שיעור שביעה, וחיובו בברכת המזון הוא מדרבנן. הרמב"ן סובר, שקטן אינו חייב כלל. לפיכך אין הוא יכול להוציא גדול ידי חובתו, אפילו לא במצוות דרבנן [הרמב"ן אינו גורס: "ולטעמיך קטן..."].


[3] הל' תפלה פ"ו ה"י, הל' ציצית פ"ג ה"ט, הל' ברכות פ"ה ה"א, הל' סוכה פ"ו ה"א, הל' לולב פ"ז הי"ט.


[4] הל' חגיגה פ"ב ה"ג, הל' קריאת שמע פ"ד ה"א, הל' תפילין מזוזה וספר תורה פ"ד הי"ג, ופ"ה ה"י, הל' חמץ ומצה פ"ו ה"י, הל' מגילה פ"א ה"א.


[5] "קטן שיודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצות" [הל' תפילין פ"ד הי"ג], "נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה" [הל' תפילה פ"ו ה"י], "הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים כדי לחנכן במצות" [הל' ברכות פ"ה ה"א]. צריך עיון מדוע בהלכות מזוזה [פ"ה ה"י] פסק הרמב"ם: "מחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם".


[6] פרשנות הרמב"ם למשנה פוטרת שאלה ששואלים הראשונים [תוס' טו. ד"ה ורבי] לגבי היכולת של קטן להוציא גדול במצוות דרבנן. קטן חייב מדרבנן בברכת המזון ולכן מוציא גדול, ופטור מדרבנן מקריאת מגילה ולכן אינו מוציא גדול ידי חובתו. לקמן בפרק שביעי [מח.] נעסוק בהרחבה בשיטת הרמב"ם ובשאר השיטות.


[7] ברמב"ם [הל' תפילה פ"א ה"ב] מפורש שלא די בבקשה, אלא יש חיוב מהתורה להגיד דברי שבח, לבקש בקשה ולסיים בהודאה.


אולי יעניינו אותך הסדרות הבאות:


עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים