חפש
- שופטים - ההכנות לכניסה לארץ
הרב חיים סבתו
לקראת ראש השנה נקיים השנה ערב לימוד לבוגרי הישיבה בעיר לוד. לפרטים לחץ כאן
מזל טוב לישי ומורן אוזן (מחזור ל"ג), לרגל הולדת הבן
מזל טוב לחגי ושירה שוורץ (מחזור ל"ד), לרגל הולדת בתם עטרת אסתר
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

ברכה אחרונה (1): ברכה מעין שלוש - מקור החיוב והקפו


 
עבור לשיעור
לעמוד הסידרה




הל' ברכות הנהנין, מסכת ברכות מד.            [שעתיים-]


 


ברכה אחרונה (1): ברכה מעין שלוש - מקור החיוב והקפו


 רקע


פרק ששי עוסק בברכות הנהנין, פרק שביעי עוסק בברכת המזון, משנתנו - המשנה האחרונה בפרק ששי - פותחת את העיסוק בברכה אחרונה, בדיון בברכה מעין שלוש ובברכת "בורא נפשות". דיני ברכה מעין שלוש ו"בורא נפשות" מפוזרים במקומות שונים בפרק, ונלמד אותם כעת כמקשה אחת.


 


מקורות


א. מד. "מתני' אכל ענבים ותאנים ורמונים... ר' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה"


ב. יסוד החיוב - מדאורייתא או מדרבנן


    תלמידי רבינו יונה לב. ד"ה ונראה, "... ואין זה מתקבל דלשון יצא לגמרי משמע"


    תלמידי רבינו יונה כד: ד"ה גמ'; ובחדושי אנשי שם אות ב


    רא"ה ברכות לה. ד"ה מכאן


    ספר החינוך עשה תל, "ויש מרבותינו שדעתן לומר... הגדולים שבדורנו נשמע במצות התורה"


    רמב"ם הל' ברכות פ"א הל' א-ב [כס"מ ד"ה וכן], פ"ח הי"ב [כס"מ ד"ה כל]


ג. על מה מברכים ברכה מעין שלוש


   תוס' לז. ד"ה הכוסס


   תלמידי רבינו יונה לב. ד"ה ונראה, "ובגמרא מפרש דרבן גמליאל שלא היה חושש..."


    רמב"ם הל' ברכות פ"ג ה"ב       


ד. נוסח הברכה


     תוס' ד"ה על


     רי"ף לב. "מתני' אכל תאנים ענבים ורמונים... על הארץ ועל פרי הגפן"


     תלמידי רבינו יונה ד"ה דחמשת, כי, דפירי, וכן


ה. שו"ע סי' רט סע' ג משנה ברורה סק"י, ושער הציון אות יד


             סי' רח סע' ד, י-יב, טו, יח ומשנה ברורה [במיוחד: סקי"ח]


רא"ה ד"ה מכאן


מכאן אמר ר' עקיבא אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיברך. פירוש בגמרא אסיקנא דלאו מהכא נפקא לן דהני תרי מצרך צריכי, אלא קרא אסמכתא בעלמא. וברכה לאחריו, אי דשבעת המינין דאוריתא נפקא לן דכתיב ואכלת ושבעת וברכת , אי בשאר המינין לאחריו ולא כלום, ואפילו למאן דאמר לאחריו בורא נפשות רבות, רשות הוא דהוי כדמוכח לקמן. וברכה דלפניו נמי סברא הוא ומדרבנן דאסור לו לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.


 


ספר החינוך עשה תל, "ויש מרבותינו שדעתן לומר... הגדולים שבדורנו נשמע במצות התורה"


ויש מרבותינו שדעתן לומר כי התורה תחייבנו ברכה אחר כל שבעת המינין, כמו שנתחייבנו באמת לברך אחר אותן מהן שזנין כמו תמרים ויין ודבלת תאנים, ואמרו שעל כולן נאמר ואכלת ושבעת וברכת. ואמרו גם כן ששביעה דאורייתא היא בכביצה לבד דבהכי מיתבא דעתיה דאיניש. ורואה אני בזה ראיה קצת לדבריהם ממה שאמרו בריש פרק כיצד באותה שקלא וטריא שהיה בגמרא למצוא חיוב ברכה דאורייתא, אמרו שם, מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל שנהנה טעון ברכה. נראה מכאן שאין חילוק בשבעת המינין בין אותן הזנים מהן לאחרים שבכולן חיוב הברכה מן התורה. אבל מכל מקום ראיתי הרמב"ם ז"ל ואחרים עמו שנראה לי מדבריהם לומר שאין עיקר חיוב ברכה דאורייתא אלא על אכילת שביעת מזון, ולא על שאר מינין אף על פי שהן משבעת מינין, כגון רמונים וענבים ותאנים לחים וזיתים, מכיון דלא זייני, כי התורה לא תחייב אלא על מזון, ומפני כן סמך לחם אל הברכה כמו שכתוב תאכל בה לחם, והדר ואכלת ושבעת. ואל הגדולים שבדורנו נשמע במצות התורה.


 


הסבר הסוגיה


"אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים ברכה אחת (מעין שלש)" [משנה מד.].


 


נחלקו רבן גמליאל ורבנן אם מברכים על שבעת המינים ברכת המזון או שמברכים עליהם ברכה אחת מעין שלש. מסבירה הגמ' שהם נחלקו בדרשת הפסוקים. לדעת רבן גמליאל הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" מתייחס גם לשבעת המינים המוזכרים שני פסוקים קודם, לדעת חכמים הפסוק מתייחס רק ללחם המוזכר בפסוק הקודם. למחלוקת בדרשת הפסוקים יש שתי משמעויות להלכה. המשמעות הראשונה היא לגבי מקור החיוב, והמשמעות השניה היא לגבי הקפו.  


ניתן להבין את שיטת חכמים באחת משתי דרכים: א. חכמים חולקים על רבן גמליאל מכל וכל. לדעתו מצות "ואכלת ושבעת וברכת" מתייחסת גם לשבעת המינים, ולדעתם היא מתייחסת ללחם בלבד. ב. חכמים מסכימים עם רבן גמליאל, שמצות "ואכלת ושבעת וברכת" מתייחסת גם לשבעת המינים, הם חולקים אם חיוב הברכה על לחם זהה לחיוב הברכה על שבעת המינים. לדעת רבן גמליאל החיוב בשניהם זהה, לדעת חכמים, התורה חילקה בין שבעת המינים לבין לחם, ללמדנו שעל לחם מברכים שלש ברכות, ועל שבעת המינים מברכים ברכה אחת בלבד[1]. לפי הדרך הראשונה חיוב ברכה מעין שלוש מדרבנן, ולפי הדרך השניה החיוב הוא מדאורייתא.


הראשונים נחלקו בשאלה זו, הרא"ש [סי' טז], הרא"ה [לה. ד"ה מכאן], הרשב"א [לה. ד"ה ואי] וראשונים נוספים אומרים בפירוש שחיוב ברכה מעין שלוש מהתורה, ורבינו יונה [לב. ד"ה ונראה] אומר בפירוש שברכה מעין שלוש מדרבנן[2].


הרמב"ם [הל' ברכות פ"א ה"א] פוסק: "מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת". הרמב"ם אינו כותב ש'מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת פת' אלא "אחר אכילת מזון" משמע מלשון זה שחיוב ברכה אחר חמשת מיני דגן שהם מזונו של האדם, בין שעשה מהם פת ובין שעשה מהם מעשה קדרה, מהתורה[3].


ניתן להוכיח הבנה זו בדעת הרמב"ם מתוך סדר הלכותיו. הרמב"ם מחלק את ברכות הנהנין לשניים: א. ברכה על חמשת מיני דגן [פרק ג]. ב. ברכה על שאר מינים [פרק ח]. בין שני החלקים הללו מובאות שאר הלכות הסעודה [ברכת המזון, נטילת ידים והלכות דרך ארץ בסעודה]. אם ברכה אחרונה על חמשת מיני דגן מהתורה, חלוקת ההלכות הגיונית, אך אם ברכה על חמשת מיני דגן מדרבנן, לחלוקת ההלכות אין לכאורה פשר.


גם ספר החינוך [מצוה תל] הולך בכיוון זה שברכה מעין שלוש על חלק מהמינים מהתורה ועל חלקן מדרבנן, אך הוא אינו מחלק בין חמשת מיני דגן לשאר מינים אלא בין המינים המזינים - יין, תמרים ודבלת תאנים - שחיוב ברכה אחרונה עליהם מהתורה לכולי עלמא, לשאר המינים שבהם נחלקו הראשונים אם חיוב הברכה מהתורה או מדרבנן.  


 


למחלוקת רבן גמליאל וחכמים יכולה להיות משמעות הלכתית נוספת לגבי דין כוסס חיטה. רבן גמליאל לומד מהפסוק "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם", המהוה הפסק בין הפסוק של שבעת המינים לבין חיוב ברכה, שהכוסס חיטה אינו מברך לאחריה שלש ברכות. התורה חייבה שלוש ברכות על כל שבעת המינים אך היא מיעטה שחיוב זה הוא רק כשאוכלם בצורה האופטימאלית שלהם. חיטה מיועדת לטחינה ואפיית לחם ולא לכסיסה ולכן הכוסס אינו מברך שלוש ברכות. נשאלת השאלה אם ניתן ליישם את העיקרון של רבן גמליאל להלכה. כשם שלדעת רבן גמליאל כוסס חיטה אינו מברך ברכת המזון כך לרבנן הכוסס חיטה אינו מברך ברכה מעין שלוש. בשאלה זו נחלקו הראשונים, הרמב"ם [הל' ברכות פ"ג ה"ב] ותלמידי רבינו יונה [לב. ד"ה ונראה] סוברים שכוסס חיטה מברך בורא נפשות. תוס' [לז. ד"ה הכוסס] מצטט את ר"ת שהיה סבור שצריך לברך ברכה אחת מעין שלוש, ולכן הוא הוסיף בסידור שלו את הנוסח "על האדמה ועל פרי האדמה", כנוסח המתאים לברכה על חמשת מיני דגן חיים. תוס' מוסיף, שר"ת חזר בו, אבל כותב, שאין לאכול קליות או חטים שלוקות אלא בתוך הסעודה, מפני ספק ברכה אחרונה. תוס' מביא ירושלמי, שאף האמוראים הסתפקו בספק זה, ולכן הקפידו לאוכלם רק בתוך הסעודה.


 


סיכום


הרשב"א, הרא"ה והרא"ש סוברים שחיוב ברכה מעין שלוש מהתורה, ותלמידי רבינו יונה סוברים שחיובה מדרבנן. מהרמב"ם משמע שהחיוב בחמשת מיני דגן מהתורה ובשאר מינים מדרבנן, והחינוך סובר שהחיוב במינים המזינים מהתורה ובשאר המינים מדרבנן.


הרמב"ם ותלמידי רבינו יונה סוברים שכוסס חיטה מברך לפניה "בורא פרי האדמה" ואחריה "בורא נפשות". רבינו תם היה סבור שמברכים אחריה ברכה מעין שלוש, וחזר בו. תוס' מכריע שמפני הספק אין לאוכלה אלא בתוך הסעודה.


 


הלכה


מהשו"ע [סי' רט סע' ג] משמע שהוא פוסק שברכה מעין שלוש דרבנן. המשנה ברורה [סק"י] פוסק, שכיוון שלדעת הרבה ראשונים חיוב הברכה הוא מדאורייתא, האוכל שיעור שביעה, ומסתפק אם בירך, יחזור ויאכל כזית ויברך. 


השו"ע [סי' רח סע' ד] פוסק כשיטת הרמב"ם ותלמידי רבינו יונה שברכה אחרונה על כסיסת דגן חי היא "בורא נפשות" ומביא גם את שיטת התוס' שמפני הספק אין לאוכלם אלא בתוך הסעודה. המשנה ברורה [סקי"ח] כותב שדעת הרמב"ם ותלמידי רבינו יונה היא הדעה העיקרית, ולכן אם אכלם מחוץ לסעודה, יברך "בורא נפשות", משמע מדבריו שלכתחילה יש לחוש לשיטת התוס'.


הלכה זו חשובה מאוד למעשה, שהרי אנו רגילים לאכול דגנים חיים [שלוה, גרנולה וכד']. כמובן, שאם בישלו את הדגנים והם התמעכו ונדבקו בבישול, מברכים עליהם "בורא מיני מזונות", וברכה אחת מעין שלוש.


 








[1] דרך זו מבוססת על ההבנה שמהתורה חייבים לברך שלוש ברכות. עיין בהע' הבאה.


[2] תלמידי רבינו יונה [כד: ד"ה גמ' קדש] אומרים שברכה מעין שלוש מדרבנן [עיין בחדושי אנשים שם (שם אות ב) המבארים דבריהם]. רבינו יונה מביא ראיה לשיטתו מכך שניתן לצאת בברכת הזן ידי חובת ברכה מעין שלוש על תמרים. ראייתו מבוססת על כך שמהתורה יש חיוב לומר את שלושת הנושאים שבברכת המזון. לקמן בפרק שביעי נדון בדין זה.


[3] כך משמע גם מהכסף משנה על אתר [פ"א ה"ב ד"ה וכן], אך בפרק ח [הי"ב ד"ה כל] הוא כותב בפירוש שברכה מעין שלוש דרבנן ואפילו "על המחיה".


אולי יעניינו אותך הסדרות הבאות:


עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים