חפש
10:00 - שלימות התורה - סדר הלימוד
הרב נחום אליעזר רבינוביץ'
16:00 - תקון גדול שעשו במקדש
הרב צבי הבר
20:00 - מצוות ומידות
הרב אלישע אבינר
מזל טוב ליוסף צוריאל מח' לג לרגל אירוסיו עם רעות - בסימן ובמזל טוב ....
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

ידיעות השכל הנקנה (2) - מעשה בראשית


 
עבור לשיעור
לעמוד הסידרה






ידיעות השכל הנקנה (2) - מעשה בראשית


עידו פכטר


פתיחה


בפינתנו הקודמת הזכרנו את המושג פרדס המופיע כמעט מבלי משים בהלכות תלמוד תורה. מה משמעות מושג זה? הרמב"ם מגלה זאת לאחר כמה פרקים בהלכות יסודי התורה, בהם עסק בביאור מערכות הטבע ומה שמעבר לו (פרק ד, הלכה יג):


ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצוות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס, ואע"פ שגדולי ישראל היו, וחכמים גדולים היו, לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין. ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות...


הרמב"ם כותב זאת לאחר עיסוק די נרחב במצוות ידיעת ה' ופרטיה (פ"א). הוא תיאר במהלך ארבעת פרקים אלה את מבנה מערכות הטבע (פ"ג, פ"ד), ותלה את ידיעתם באהבה ויראה שיש לנו להפנות כלפי
הא-ל
(פ"ב). רק באמצעות הכרה זו האדם יוכל לכונן יחס נכון כלפי הא-ל השלם מכל שלמות.


כפי שראינו בפינה הקודמת, לימודים אלה נכללים במונח גמרא. מדוע? כי מדובר כאן על חכמה שתלויה בהתבוננות והבנה יוצרת של השכל (שכל נקנה), ולא כזאת המסתפקת רק  בשינון וחזרה (שכל היולאני). את לימוד התלמוד והפרדס הרמב"ם מכנה 'עיקר' שפירושו הוא עקרון כללי או יסוד מנחה, אלא שבלימוד התלמוד זה מוסב על דרכי התפתחותה של תורה שבע"פ ואילו בלימודי הפרדס זה מוסב על מעשה בראשית ומעשה מרכבה. בידיעת עיקרי התורה האדם מכוון את שכלו לפי דעת התורה ויודע כיצד לחדש הלכות בהתאם לכך, ואילו בידיעת עיקרי הפרדס האדם משיג את הקב"ה ומתדבק בו. אלה יחד מהווים את תכני השכל הנקנה באדם, אשר מביאים להישארות הנפש, כפי שהרחבנו בפינות הקודמות.


דבר גדול ודבר קטן


למרות שבהלכות תלמוד תורה הרמב"ם הביא את שלושת התחומים הללו בשווה, נראה די בבירור ממקומות אחרים כי הוא הבדיל בין מדרגתם. בסוף הלכות תשובה (פרק י) הרמב"ם דן במדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה', היא מדרגת העובד מאהבה. כיאה להלכות החותמות את ספר 'המדע' הוא טוען כי אהבת האדם לבוראו תלויה בדעה שידעהו "ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה" (הלכה ו). מהן א"כ אותן ידיעות המודיעות לאדם את קונו? הרמב"ם עונה (סוף הלכה ו):


...לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה.


נשים לב, הרמב"ם מציין בסוף דבריו להלכות יסודי התורה, שם הוא דיבר כמעט אך ורק על הפרדס, ואילו את הנאמר בהלכות תלמוד תורה אין הוא מזכיר כלל! מדוע? וכי אין התורה מודיעה לו לאדם את קונו?


דומה שהתשובה לכך טמונה בהמשך ההלכה שהבאנו מהלכות יסודי התורה (שם, ד, יג):


...ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים, שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא, אעפ"כ ראויין הן להקדימן, שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא, ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר.


המקור לדברי הרמב"ם כאן הוא מה שנאמר על רבי יוחנן בן זכאי (סוכה כח ע"א) שלא הניח שום לימוד שלא למד, וזה כולל "דבר גדול ודבר קטן". ומפרשת שם הגמרא: דבר גדול- מעשה מרכבה, דבר קטן- הוויות דאביי ורבא. הנה כי כן, הגמרא עצמה מכנה את לימודי התלמוד כדבר קטן לעומת לימודי הפרדס שהם הדבר הגדול, ומשמע כי לימוד התורה הנגלית נחות הוא מדרכי העיון בפרדס! הכיצד?


דומה שביאור הדברים הוא שלמרות שלימוד התלמוד מתאפיין בחשיבה יוצרת והבנה של עיקרים, הרי שבסופו של דבר תוכנו פונה רק לרבדים המעשיים במציאות ולהנהגתה. שהרי כך כתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: "שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה", דהיינו התכלית היא המעשה הרצוי ולא הידיעה, אלא שלקביעתו יש צורך בהבנת עיקריה של התורה. וזאת לא כמו העיון במעשה בראשית ומעשה מרכבה אשר שם התכלית היא עצם הידיעה בקשר לאמיתות מציאותו של הקב"ה (ועל כך עוד נרחיב בהמשך). על כן, אם נבחן את תכני הלימוד לפי מעלתם ביחס להשגת הבורא, כפי שעשה הרמב"ם בהלכות תשובה ובהלכות יסודי התורה, לימוד התורה יקבל מקום משני ביחס לעיון בפרדס וזה האחרון יהיה העיקר. אולם אם נבחן את אופני הלימוד העיקריים לפי הליכי החשיבה המוציאים את שכלו של האדם לפועל, כפי שעשה הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה, לימוד התורה והעיון בפרדס יכללו גם יחד באותו לימוד.


יוצא שלימוד התלמוד הוא מעין דרגת ביניים בין השכל ההיולאני והנקנה. מצד אחד הוא דורש חשיבה יוצרת ומעמיקה, אך מאידך הידיעה אינה תכלית הלימוד אלא המעשה בלבד.


אז מהו בדיוק מעשה בראשית?


לאחר שעמדנו על היחס בין לימוד התלמוד ובין העיון בפרדס, נבוא עתה לברר מהם התכנים של פרדס זה. כאמור, כבר ציין הרמב"ם כי הפרדס הוא מה שנכלל בפרקים הראשונים של הלכות יסודי התורה. בנקל נראה כי כוונת הרמב"ם היא לענייני הפיזיקה והמטאפיזיקה (לפי שדיבר שם על מבנה המציאות הנגלית, ועל זאת גם שמעבר לה, כמלאכים וכד', ראה בפתיחת דברינו). וכך חוזר הרמב"ם וכותב בתחילת ספר 'מורה נבוכים' (פתיחה):


וכבר בארנו בחבורינו התלמודיים כללים מזה הענין והעירונו על ענינים רבים, וזכרנו בהם שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע, ומעשה מרכבה הוא חכמת האלהות... ודע כי הענינים הטבעיים גם כן אין ראוי לגלותם בלמד קצת התחלותיהם כפי מה שהם עליו בביאור. וכבר ידעת אמרם ז"ל ולא במעשה בראשית בשנים. ואילו באר שום אדם הענינים ההם כלם בספר יהיה כאלו דרשם לאלפים מבני אדם. ולזה הביאו הענינים ההם גם כן בספרי הנבואה במשלים ודברו בהם רז"ל בחידות ומשלים להמשך אחר דרך ספרי הקדש בעבור שהם עניינים ביניהם ובין החכמה הא-להית קורבה גדולה והם ג"כ סודות מסודות החכמה הא-להית... ולא תגיע החכמה הא-להית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת הא-להות, וקודמת לה בזמן הלמוד כמו שהתבאר למי שיעיין בזה. ולזה שם פתיחת ספרו יתברך במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שבארנו.


הנה כי כן, חכמת הטבע היא מעשה בראשית לדעת הרמב"ם. דהיינו, ידיעת החוקים העומדים בתשתית פעולתו של העולם הם אלו המביאים לידי שלמות האדם; אלו הם אשר מקנים לו את הישארות הנפש; ואלו הם אשר עדיפים על פני לימוד התלמוד(!). מן הסתם, טענה זו תעלה תמיהה אצל רובנו. וכי ידיעת הפיזיקה, אשר את עיקריה כיום יודע כמעט כל בחור, היא תכלית הידיעה? ועוד, הרי כיום (כמו אז) ישנם מומחים גדולים לפיזיקה אשר חכמתם הביאתם דווקא לידי כפירה ומינות ולא לדבקות בא-ל כפי שטוען הרמב"ם?


שאלות אלה הביאו למבוכה לא קטנה ולדיונים לא מעטים בקרב נאמני הרמב"ם ושיטתו, אולם בכל זאת ברצוננו להציע הצעה אשר אולי תוכל ליישב את דברי הרמב"ם.


הרמב"ם ציין בסוף הקטע שהבאנו ממורה נבוכים כי "לזה שם פתיחת ספרו יתברך במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע...". כפי שכתב בעוד כמה מקומות, הרמב"ם ראה את חכמת הטבע לא כחכמה עצמאית המנותקת מכל המועבר במסורת אלא ככזאת העומדת בזיקה לנאמר בפרקי הבריאה בתחילת ספר בראשית. הרי בסופו של דבר, פשט הביטוי מעשה בראשית מכוון לאותם פרקים העוסקים בהתהוותו של העולם, ועל זה אין חולק. הרמב"ם רק הרחיב את הביטוי הזה אל מעבר לפרשנות המקראית כך שיכלול את כל חכמת הטבע. אשר על כן, ידיעותיו של האדם בחכמה זו נסמכות על שני מקורות גם יחד. מחד הוא משכיל בחכמת הטבע ובהכרתו ומאידך הוא מתבונן בפירוש פרקי הבריאה בספר בראשית. תכלית האדם המאמין היא לשלב בין שני מקורות אלו עד שיהיו תואמים זה לזה. אין אנו טוענים בזה שהתכלית מצויה בפירוש התורה בלבד, אולם בהחלט נראה לומר שקיימת זיקה בין המקורות ואחד מפרה את השני. ממילא, החשש מיציאה לידי מינות מתוך עיון בחוקי הבריאה יקטן היות והתורה עצמה בפרקי הבריאה מלמדת על מציאותו של הבורא.



עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים