חפש
- משה רבינו - רועה ישראל (שיחה לי"ז בתמוז)
הרב נחום אליעזר רבינוביץ'
16:00 - פגיעה בחפים מפשע בזמן מלחמה
הרב אלישע אבינר
בית הישיבה מרכין ראש עם היוודע על הירצחם בידי בני עוולה של שלושת הנערים החטופים, וביניהם נפתלי פרנקל, בנו של בוגר הישיבה אברהם (מחזור ו')
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

ביטויי הגאולה והתשובה ותיקון האדם בשנת היובל

תשס"ו
סוכם ע"י תלמידים
 
עבור לשיעור
לעמוד הסידרה

 

ביטויי הגאולה והתשובה ותיקון האדם בשנת היובל

הרב חיים סבתו

 

א.      משמעות המילה 'גאולה'

ב.      מה בין גאולה לתשובה?

ג.       "עולמו של יובל"

 

א. משמעות המילה 'גאולה'

פרשת השבוע - פרשת של גאולה היא, כפי שניתן לראות מהופעתה של מילה זו בפרשה. אולם נראה מהתבוננות בפרשה כי אין זו המשמעות הרגילה אתה מכירים אותו אנו לרוב.

במקרא מופיעים מספר אזכורים למונח 'גאולה', כגאולת האחוזה - "ובכל ארץ אחֻזתכם - גאֻלה תתנו לארץ" (ויקרא כה, כד), גאולת הבתים - "והיתה גאֻלתו עד תֹּם שנת ממכרו, ימים תהיה גאֻלתו" (ויקרא כה, כט) וכן אף בהתייחסותה של התורה לגאולת הדם, ויש לעמוד על המשמעות המשותפת להם.

כפי שנראה מעיון בפסוקים, המשותף למילים אלו הינה החזרת המצב לקדמותו. כאשר נמכר אדם לעבד ומשחררו אחד מבני משפחתו - גואל הוא אותו, בכך שמחזיר הוא אותו למצבו הטבעי, וכן הדבר בגאולת בתים ואחוזות. לעיתים, קורה משבר אשר בעטיו נאלץ האדם להיפרד מנכסיו ומאחוזתו, ואף שאין זה דבר טבעי לאדם, בנוהג שבעולם - אין להתמוטטות זו תקנה.

אולם, כותבת התורה כי אין מצב זה מתקיים בעם ישראל. כך, יוצרת התורה תהליך, אשר באמצעותו יכול המצב לחזור לקדמותו, מתוך השקפה הגורסת כי לא יתכן שיגרום משבר זמני לכך שישתלטו העשירים על העניים, וישאר העיוות הנגרם מכך לנצח. כך, ממשיל אף הרב קוק את האדם העושק את נשמתו ואינו נותן לה את מזונה הטבעי לגוף אשר מכופפים אותו, אולם מתוך מתיחותו - שואף הוא לעולם לחזור למצבו הראשון.

אם כן, פירושה של המילה 'גאולה' הינה השבת הדבר לאיתנו, ומתארת התורה כי אין זה מצב טבעי לאדם למכור את אחוזתו, את שדהו או את עצמו, וצריך עיוות זה להשתנות. במשמעות זו - יש לבאר אף את גאולת ישראל.

המהר"ל מפראג מפרש כי גלות העם מעל ארצו - חוסר סדר היא, שכן אין זה מצבו הטבעי של העם שיפוזר הוא מעל ארצו. אמנם, עוסקים הנביאים אף בגלותם של עמים אחרים, אולם מפרשים הם כי בגלותם - נטמעים העמים האחרים בקרב העמים אליהם גולים הם, מתוך שאוכלים הם ושותים עמם ולבסוף - יוצרים קשרי משפחה ומורשת. אולם, אין הדבר כן בעם ישראל, הזקוק לארצו על מנת לקיים בה את אורחות חייו ואת מצוות הבורא.

על כן, כפי שגאולתו של האדם מישראל הינה בחזרת מצבו לאיתנו, כן הוא הדין אף בגאולתה של ארץ ישראל, אשר אין היא במצבה הטבעי בהיותה שוממה, וגאולתה הינה בחזרתה לשלמותה.

אף העולם, זקוק הוא לחזרת מצבו השלם, קודם חטא האדם הראשון והקלקולים הנוספים שעברו עליו מעת בריאתו, שכן שואף כל דבר בעולם לשוב לאיתנו הראשון. שאיפה זו לחזרה אל הטבעי והרצוי - 'גאולה' היא בלשון התנ"ך. דבר זה - חידוש הוא שחידשה התורה, בקובעה כי אין התמדה לעיוות בכל תחום שהוא. יכול העיוות לחול שנים רבות, אולם לבסוף - ישוב המצב הראשון לאיתנו.

 

ב. מה בין גאולה לתשובה?

מושג זה, של חזרת המצב הראשון לקדמותו ותיקון העיוות החל במשך זמן מסוים, ידוע הוא אף בתחום נוסף בחייו של היהודי, הוא עשיית התשובה. אף בחזרת האדם אל בוראו בתשובה - משיב האדם את מצבו לקדמותו, כנאמר באיכה (ה, כא): "השיבנו ה' אליך וְנָשׁוּבָ (קרי: ונשובה) חדש ימינו כקדם". אין החטא טבעי לאדם, ושואפת נשמתו של האדם לשוב לטהרתה.

מושג התשובה, משמעו כי שב האדם אל המסלול המקורי והטבעי לו, ומתקן בכך את דרכיו. כך, מתאר הרב קוק ב"אורות התשובה" (ד, א-ג), כי שב אף העולם לדרכו, ואף זו - תשובה היא.

ננסה לעמוד על ההבדלים בין מושג ה'גאולה' למושג ה'תשובה', תוך התייחסות למשמעויותיהם בתנ"ך.

ככלל, ניתן לחלק ולומר כי מובא מושג הגאולה בתנ"ך לתיאורה של התערבות חיצונית הבאה על מנת להחזיר את המצב לקדמותו, בשונה מהתשובה, הנעשית על ידי האדם עצמו.

אמנם, משמעותם של שני המושגים הללו הינה חזרת המצב לקדמותו ולאיתנו, אולם הגאולה - נעשית היא על ידי גורם זר - כבורא, כקרובו של הנמכר לעבד, או כאדם הגואל את השדה, מה שאין כן בתשובה, המתארת חזרה פנימית, בה משיב האדם את עצמו למצבו הקודם, ומתקן בעצמו את דרכיו. זהו אף יתרונה הגדול של התשובה אל מול הגאולה, שכן נעשית היא בהחלטתו האישית של האדם.

נראה, כי באמצעות חילוק זה, ניתן לבאר באופן מחודש אף את מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי יהושע במסכת סנהדרין (צז, ב):

רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, שנאמר (ירמיה ג, כב): "שובו בנים שובבים ארפא משובֹתיכם"...

אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל יב, ז): "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאֹר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחֵי העולם, כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש - תכלינה כל אלה" וגומר, ושתק רבי אליעזר.

מהו עומק פירושה של מחלוקת זו המובאת בדברי הגמרא?

מציאותם של ישראל בגולה - עיוות הוא, ואין יכול הוא להיות נצחי, שכן אין סובל העולם הזה עיוות
באופן מתמיד, ועתיד הוא לבוא לידי תיקון. אולם, יש לבחון האם יהיה דבר בתיקון עצמי של ישראל, ועד שלא יתקנו ישראל את דרכיהם - לא תבוא גאולתם, או שיבוא תיקונם באופן של גאולה, באמצעות ה-לוה. ודאי כי תיקון הנעשה בדרך התשובה - גודל הוא בהרבה מתיקון הנעשה בידי גאולה, הבא אל האדם כ"נהמא דכיסופא".

דבר זה, נכון הוא בכל תחומי החיים, שכן אם עושה האדם דבר מה בעצמו - גדול ערכו רבות מאשר אם מקבל הוא דבר הנעשה עבורו. למעשה, אין התנאים חלוקים כי ישוב העולם לתיקונו ויגאלו ישראל מן הגלות, אולם חלוקים הם האם ימתין הבורא עד שיגיעו ישראל למעלה זו בכח מעשיהם, או שיפעל הוא בכוחו ויביא לכך.

בתהליך תשובתו של האדם הפרטי, יודעים אנו כי מוטל על האדם לתקן את עצמו, ואין הבורא מתערב וגואלו אם אין הוא פועל להשיב עצמו בתשובה. אמנם, מסייע הקב"ה לשב בתשובה, כפי שמובא במדרש שיר השירים רבה, על הפסוק (שיר השירים ה, ב): "קול דודי דופק פתחי לי רעיתי", כי קורא הקב"ה לחוטאים "בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו", אולם על מעשה התשובה להתחיל באדם עמו.

ר אליעזר מבין כי כשם שעל האדם הפרטי לתקן ולפעול במעשיו לחזרתו בתשובה - כן הוא אף דינם של ישראל, אולם אומר ר' יהושע שאין תיקונו של העם כתיקונו של הפרט, ויסייע הקב"ה לתשובת עמו.

כך, מובא בדברי הגמרא במסכת סנהדרין (צז, ב) מקור נוסף למחלוקת זו:

אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה - אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן - וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

במקור זה, אומר ר' יהושע כי יגרום המצב ההיסטורי הסובב את עם ישראל לכך שישובו ישראל בתשובה. אם כן, נראה כי תהיה זו גאולה, שכן לא יבוא הדבר בתחילתו מתוך ישראל עצמם, אולם יעורר הדבר את ישראל לפעול לאחר מכן בדרך התשובה, ולהביא את גאולתם.

כך מופיע בפרשת ניצבים, כי אם חוזרים ישראל בתשובה - יסייע ה' במעשיהם, כנאמר (דברים ל, ב-ג):

ושבת עד ה' -להיך ושמעת בקֹלו ככל אשר אנכי מצוך היום, אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' -להיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' -להיך שמה.

כך מפורש אף בדברי חז"ל, כי יחל ה' את תהליך גאולת עמו, ויביא דבר להתקדמותם של ישראל בדרך התשובה, תוך יחס מתמיד בין סיועו של ה' לפעולתם האישית, שכן התשובה - שומה עליה לבוא מן החוטאים, אולם תתכן דרך בה יוצר הבורא מצבים אשר יביאו את העם לכך,

אם כן, נראה כי שורש אחד הוא העומד ביסוד הגאולה והתשובה, העוסקים בחזרת האדם למצבו הטבעי ולאיתנו הראשון, אלא שמבדיל מעשהו של האדם בין השניים.

 

ג. "עולמו של יובל"

אם נעמיק במושג זה, נראה כי זהו הרעיון העמוק העומד ביסוד מצוות היובל.

אם נתבונן במצווה, נעמוד נפעמים מן הפעולות הנעשות בשנה זו. תוכניתה של התורה - מהפכנית
היא, בקביעתה כי בכל חמישים שנה - מתחילה תנועה סיבובית רחבה, בה ישובו שדות, בתים ועבדים, כל אחד למקומו. אם מכר אב שדה כלשהו בזמן רחוק בעבר - שב הוא עתה אל בנו, וקשה אף לשער כיצד קורה הדבר.

זהו הרעיון הגלום בשנת היובל, כי אין עיוות היכול לחול לעולם. לא במקרה ניתן סיכוי זה אחת לחמישים שנה, שכן קובעת התורה בכך שחמישים שנה הינם משך חיי עולם - "עולמו של יובל", כפי שמתארת זאת הגמרא במסכת קידושין (טו, א):

"ושבתם איש אל אחֻזתו ואיש אל משפחתו" וגומר (ויקרא כה, יא), במה הכתוב מדבר?

אי במוכר עצמו - הרי כבר אמור, אי במכרוהו בית דין - הרי כבר אמור, הא אין הכתוב מדבר - אלא בנרצע שתיים ושלוש שנים לפני היובל, שהיובל מוציאו...

ואיצטריך למיכתב "ושבתם", ואיצטריך למיכתב "לעֹלם" ("ועבדו לעֹלם", שמות כא, ו)... קמשמע לן לעולם - לעולמו של יובל.

כפי שביארנו, יבוא העולם לידי גאולה ולא יעמוד בפגמו בעת שיבוא תיקונו השלם. אולם, אף לאחר חמישים שנה, באה עת תיקונו של "עולמו של יובל".

דבר זה, של עולם קטן המגיע לכדי גאולתו, מביא אותנו לתפוס את מהותו של העולם ואת מהות תיקונו. כשם שיבוא העולם כולו לתיקונו, נראה הדבר באופן קטן בשנה זו. אמנם, ישנה אפשרות שלא יתוקן בכך המצב החברתי כולו, אולם ישנה בכך נתינת סיכוי חדש, כפי שניתן לאדם החוטא סיכוי מחודש לאחר יום הכיפורים, אף אם יתכן כי ייפול בחטא פעם נוספת, שכן ישנה בכך דרך לתיקון ולמציאות חדשה.

בכך נותן היובל תקווה, כפי שנותנת זאת התשובה, שכן אם יודע האדם שחוזרים הדברים לתיקונם, ולא יעמוד הפגם אשר נגרם בעטיו לעולם - נותן לו הדבר את תחושת האושר המצויה בתקווה. זהו עומק עניינו של היובל, וניתן להסביר בכך אף את דברי הגמרא במסכת שבת (לג, א): כי "בעוון גילוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות - גלות בא לעולם".

לרוב, מפרשים כי זהו דין האדמה, המגלה את בניה אם לא נמנעו מלעובדה בשנת השמיטה, אולם ניתן אף לומר כי כל עניינו של היובל הינו השבת המצב לתיקונו, והעונש הניתן לעם על שאין הוא נותן אפשרות לעבד לחזור לחירותו, ולשדה - לשוב לבעליה, הינו יציאתו מן הארץ, על מנת לברר בנפשו כי זקוק אף הוא לתיקונו.

רעיון הגאולה הינו שחייב העולם לבוא לידי תיקון, ומציג זאת היובל באופן מוקטן. התשובה – גדולה היא אף מכך, בכך שמגיע האדם באמצעותה לידי תיקון עצמו, ולידי שינוי המביאו לסיכוי לשוב אל איתנו, הגדול אף מזה אשר מעניקה לו הגאולה, מתוך שמופיע השינוי הפנימי והעמוק מתוך עצמו, ומביאו אל דרך חדשה.

 

סוכם ע"י תלמידים


עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים