חפש
- נצבים-וילך - התשובה כתיקון עולם
הרב חיים סבתו
בוגרים יקרים!

לקראת ראש השנה ויוה"כ נקיים השנה שני ערבי לימוד לבוגרי הישיבה - לפרטים לחץ כאן
מזל טוב לישי ומורן אוזן (מחזור ל"ג), לרגל הולדת הבן
מזל טוב לחגי ושירה שוורץ (מחזור ל"ד), לרגל הולדת בתם עטרת אסתר
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

פרשת וישב - התיתכן קנאה חיובית

תשנ"ח
 
עבור לשיעור
לעמוד הסידרה

 

 

פרשת וישב – התיתכן קנאה חיובית

הרב יהודה מורג

 

הרמב"ם  כותב בשמונה פרקים (תחילת פרק שמיני):

לא יתכן שיהיה האדם בטבע, מתחילת בריתו, בעל מעלה, ולא בעל חסרון, כמו שלא יתכן שיהיה האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל יתכן שיהיה בטבע מוכן אל מעלה או אל פחיתות, בשיהיו פעלות זו קלות עליו מפעלות זולתה.

 

הרמב"ם אומר לנו שאמנם אין האדם מחוייב בטבעו על מעשיו - ולכן הוא האחראי הבלעדי עליהם - אבל יש לכל אדם מוכנות בטבעו לתכונות מסויימות.

 

מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספרו "עין אי"ה", שבו הוא עוסק הרבה בעניני מוסר ומידות, לוקח את היסוד הזה ובונה עליו מספר רבדים נוספים.

 

כמו שיש לאדם נטיה למידות מסויימות, כך יש לאדם נטיה לעוצמה נפשית. יש אדם שנולד להיות מהפכן, ויש אדם שנולד להיות נחבא אל הכלים. יש אדם שבטבעו הוא מושך אחריו המונים, ויש אדם שבטבעו הוא חי כאלמוני נעלם. זה לא רק תלוי במוכנות למידה זו או אחרת, זה עניין של עצמתה של הנפש בכללה. ומבחנו של האדם הוא האם הוא מפנה את כל כוחותיו לכיוונים חיוביים או, חלילה, לכיוונים שליליים.

 

דוגמא בולטת לכך הם דברי הרב זצ"ל על אודות "אותו האיש": "מחוללה (של הנצרות) היה בעל כח אישי נפלא, הזרמתו הנפשית היתה גדולה" (מאמרי הראי"ה עמ' 5). דברים נועזים אלה עלו לרב בביקורת חריפה ביותר מכיוון הישוב הישן, שהאשימו אותו בכך שהוא משבח, ח"ו, את "אותו האיש".

 

על טענותיהם משיב הרב באגרת לרב מילשטיין (איגרות ב' עמ' לד):

עצם הכח האישי וההזרמה הנפשית הוא כוח טבעי, והוא תלוי בהכשר: אם מכשירים אותו ע"י קודש עליון הוא מתעלה, ואם עוזבים אותו בעינו, ונמסרים אליו כמו שהוא, נופלים על ידו לעמקי זוהמת ע"ז.

(ראה על כך בהרחבה בספר "וארשתיך לי לעולם",  הרב יובל שרלו עמ'  167-170).

בכלל, אומר הרב, צריך לדעת שכל אדם מקבל את כוחותיו ואת נטית תכונותיו לפי תפקידו וייעודו. מבנה הנפש ואיזונו הפנימי מתוכנן לפי מה שעל האדם הזה להשלים בחייו. ולכן אל לו לאדם לנסות לשנות את טבעו. המטרה היא לא לשבור את מהלכו הבריא של הנפש, כי אם להפנות את כל העצמה לכיוון הנכון, לכיוון שלמענה נועדה. ולא רק לגבי התכונות הנעימות כך, כי אם גם לגבי התכונות "הקשות" כדוגמת הקנאה והכעס. אם לאדם יש נטיה אליהם, עליו לדעת להשתמש בהם במינון הנכון ובמקום הנכון. (לגבי מידת הכעס ראה בעין אי"ה ברכות פרק א' סע' ס"ט).

והנה יש אדם שתכונותיו פונות להיות נוטות לתוקף המידות, לגבורה ואדירות, אל יאמר שתכונתו צריכה כולה להתחלף. לא כן, כשם שיש שימוש לטובה במידות הנוחות והנעימות, כן יש שימוש לטובה באבירות נקמה ושנאה וכיו"ב, להשתמש בהם במקום הדרוש. (עין אי"ה שבת פרק א' סע' פ"ד),

 

גם עם ישראל בכללו הוכשר בטבע נפשו לפי גודל משימתו ותפקידו בעולם. ע"מ לבצע את התפקיד הגדול של תיקון עולם במלכות שדי, זקוק עם ישראל לכוחות אדירים. וכשהקב"ה משפיע עצמה נפשית הרי שיש לזה משמעות על כל חלקי הנפש, שהרי "נפש האדם אחת היא". ולא רק על כל חלקי הנפש, כי אם גם על כל תכונות הנפש. לא רק התכונות "הנעימות" יקבלו דגש חזק אלא גם התכונות "הקשות". כי קימוץ בכוחות מסויימים או בתכונות מסויימות הוא בעצם מיעוט בכל עצמת החיים.

 

 והנה כך היא מידת הקב"ה בברואיו, הוא נותן את כל הכוחות בשפע רב, לפי ערך כח המקבל... שכפי מיעוט הכוחות וחלישותם כן מתמעטת מתנת החיים והטוב הגנוז בהם ומוכן להעשות על ידם (עין אי"ה שבת פרק א' סע' כ').

 

ואמנם לא כל התכונות מופיעות בהכרח אצל כולם, אבל בסך הכל, במצב החיים המתוקן של עם ישראל, יש ביטוי חזק לכל כוחות הנפש האפשריים.

 

שנים עשר בני יעקב היוו את התשתית השלימה הראשונה של האומה הישראלית. היסוד המולד, הטבעי של המשכיות ללא "פסול בזרע" התחיל רק מהם (ספר הכוזרי מאמר א' סע' מ"ז וסע' צ"ה). תפקידם היה אם כן בעל חשיבות מכרעת: לעצב את דמותה של האומה, את פני הדורות הבאים.

 

שנים עשר אחים הם בהכרח שנים עשר עולמות שונים - ובודאי כשמדובר בענקי עולם כאלה, בעלי כוחות נפש אדירים. ועל כן ראה כל אחד מהם את עצמו אחראי, ובצדק כמובן, לבטא את הצד האישי שלו בעיצוב הכללי. וע"מ לאפשר את זה הוכנה להם מראש נטיה לעקשנות. תכונה שהמשיכה ללוות את עם ישראל לאורך כל הדורות: "עם קשה עורף". אם במובן החיובי במסירות נפשו העצומה לאורך כל ההיסטוריה, ואם במובן השלילי כפי שזה בא לידי ביטוי מספר פעמים בפרשיות התורה.

 

אחד הביטויים של זה אצל האחים הוא הקנאה (ע"פ הגמ' בשבת י' ע"ב). כשאתה מרגיש שהשני מקבל יותר מדי חשיבות, אתה מקנא. אבל אצל האחים זה לא היה מתוך צרות עין, כי אם מתוך דאגה לאמת שכל אחד מהם ייצג. הם הרגישו שיוסף עלול לטשטש את ייחודיותם, הן בגלל יחסו המיוחד של יעקב אליו והן בגלל חלומותיו. קנאה זו היתה אם כן חיונית, ומקורה בקדושה, אך הביטוי המעשי, הסופי שלה, היה שלילי.



עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים