חפש
7:00 - כוונה במצוות ליל הסדר
הרב אברהם וינגורט
9:00 - איסור אכילת חמץ
הרב מאיר שפיגלמן
11:00 - שבח והודאה בליל הסדר
הרב יעקב שפירא
13:00 - רעיונות חינוכיים סביב ההגדה וקורבן פסח
הרב יצחק שילת
15:00 - כשרות חלב בפסח
הרב זאב וייטמן
17:00 - סימני ליל הסדר
הרב ישראל רוזנברג
19:00 - קורבן פסח
הרב אברהם וולפסון
21:00 - על הקשר בין לחם עוני וחירות
הרב אברהם וולפסון
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
חדש - "אמרי נועם" - ביאור על פירוש המשנה לרמב"ם לרב נועם בלזם. לפרטים לחץ כאן
אורחים יקרים! בכניסתכם לאתר אנא הקישו שם משתמש וסיסמא
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

חיזוק מורלי כתרופה למשבר


סוכם ע"י תלמידים

 

 

צריכים חיזוק – קשרי המלחמה

הרב חיים סבתו

 

אומרת הגמרא:

תנו רבנן, ארבעה צריכין חזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין - שנאמר: "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה" (יהושע א). חזק - בתורה, ואמץ - במעשים טובים. תפלה מנין - שנאמר: "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'"; דרך ארץ מנין - שנאמר:  "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ" וגו' (שמואל ב, י).

(ברכות לב, ב)

 

המפרשים מבארים שדרך ארץ פירושו מלחמה, כפי שעולה מהפסוק המובא כראיה.

דברים אלו צריכים חיזוק, כלומר עידוד. לא די לדעת את אמיתתם וחשיבותם, אלא יש צורך בחיזוק, בעידוד מוראלי, על מנת שהדברים הללו לא יחלשו.

תורה - משמע מדברי הגמרא שיש תהליך בלימוד התורה גורם לאדם להחלש ולהרגיש עייפות, ובעקבות כך להתרשל בלימודו. הגמרא אומרת שחולשה זו אין יסודה בחסרון בהבנת המשמעות של התורה או בידיעתה, ולכן התרופה, אינה בלימוד או בהסבר, אלא בעידוד וחיזוק. לעיתים יש קושי בזמנים מסויימים ביום ולעיתים הקושי בא לידי ביטוי בתקופה בה חש האדם  שקשה לו ללמוד. והתרופה, כאמור, היא שיחזק האדם את עצמו ויעודד את עצמו. הגמרא לא אומרת שחולשה זו מופיעה רק אצל אנשים מסויימים, משמע שכולם עוברים את הקשיים הללו. מכיוון שחולשה זו אינה חולשה אמיתית בגופו של עניין, אלא חולשה פסיכולוגית, מוראלית, ולכן התרופה לחולשה זו היא בתחום המוראל והעידוד.

הדבר השני שצריך חיזוק הוא מעשים טובים. אדם נשחק במשך הזמן והגמרא מדריכה אותנו לעודד את עצמינו על מנת להתחזק בתחום זה.

הדבר השלישי - התפילה. האדם לעיתים נחלש בתפילתו. ומה החיזוק? "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'". לכאורה אם הבעיה בתפילה, כיצד יואיל שימשיך להתפלל, והרי זהו בדיוק הקושי?! אלא, מכיון שהבעיה לא בתפילה עצמה, אלא חולשה זמנית אצל האדם, לכן מועיל החיזוק הזה, שימשיך האדם לקוות אל ה', יתעודד וימשיך להתפלל.

גם בדבר הרביעי - במלחמה, מופיעה לעיתים חולשה, חרדה פסיכולוגית. והפתרון הוא העלאת המורל הפסיכולוגי. הגמרא מחדשת לנו שחיילים בתקופת מלחמה זקוקים לעידוד זה. הפחד מהמלחמה מתפשט על האדם ומשתק אותו, והתרופה היא בהעלאת המוראל. הדמיון מעורר את החרדה והופך את רגש הפחד הטבעי לפחד המשתק שאינו מאפשר לאדם לפעול. בנוסף לאימונים ונשק, צריך החייל עידוד מוראלי. יסודו של דבר זה הוא בתורה. התורה מתארת את השלבים של היציאה למלחמה. ובין השלבים השונים, מוצאים אנו את הכהן המשוח המגיע לנקודת הכינוס של הלוחמים, וזהו תפקידו היחידי, והוא מדבר אל העם ומעודד אותם. גם כאן חוזרת השאלה: אם פחד הלוחמים אמיתי - מה תועלת יש בדבריו? אלא, הפחד הטבעי, כאמור, מתפשט והופך למורך לב. תפקידו של הכהן המשוח היא לפעול באותם כלים ובאותו מישור - המישור הפסיכולוגי. ממילא יש משמעות עצומה למילים שאומר המפקד והכהן המשוח.

ודברים אלו נכונים גם לגבי העורף. יש פחד שתיפול קטיושה במקום מסויים, אך פחד טבעי זה עלול להתפשט ולגרום לחרדה והיסטריה. חרדה זו הנגרמת כתוצאה מדמיון, יכולה לפוג בעזרת חיזוק חיובי. בעזרת העלאת המוראל.

בספר שמואל נאמר:

"וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי  יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם: וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן: וַיֹּאמֶר אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ: חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו".

(שמואל ב, י)

 

יואב לא מסתפק בהצבת תכנית תקיפה, אלא מוסיף דברי עידוד: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו".

גם ביהושע מוצאים אנו דברי חיזוק המופנים אל העם ומעודדים אותם.

בדברי הימים מוצאים אנו תפילה מיוחדת לפני היציאה לקרב:

"וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה'... וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה הוּא אֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב: הֲלֹא אַתָּה אֱ-לֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם... וְעַתָּה הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם: וְהִנֵּה הֵם גֹּמְלִים עָלֵינוּ לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ: אֱלֹהֵינוּ הֲלֹא תִשְׁפָּט בָּם כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ: וְכָל יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי ה' גַּם טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם".

 (דברי הימים ב, כ)

 

זו תפילתו הנפלאה של יהושפט לפני ה'. והנה ממשיך המקרא בדברי הנביא יחזיאל המתעורר ברוח ה' ופונה למלך ולעם וקורא:

"הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר ה' לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵא-לֹהִים: מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם... לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַה' עִמָּכֶם" (שם).

 

הנאום המפורסם ביותר בתחום זה, מופיע בדברי הרמב"ם בספר מלכים:

"מי האיש הירא ורך הלבב" כמשמעו, שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה, ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו, עובר בלא תעשה, שנאמר: "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם", ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו. ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר: "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו", והרי מפורש בקבלה: "ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם", וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר: "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' א-להיך".

(רמב"ם, הל' מלכים ז, טו)

 

הרמב"ם לא מדבר על הפחד הטבעי הנמצא בלב כל אדם, אלא בהגדלה דמיונית של ציורים וצללים. אדם זה מבהיל את עצמו, ואין מסוכן מזה בשעת מלחמה! ואדם העושה את זה - עובר בלאו. משמע שדבר זה תלוי בו! כאמור, אין איסור לפחד פחד טבעי, אלא האיסור הוא להכניס את עצמו לחרדה.

הרב קנייבסקי מפרש אחרת את דברי הרמב"ם. הוא מבאר שהאיסור הוא לחשוב שצבא הגויים חזק ורב ממך ולכן אין לדעתו סיכוי לנצח. הסיכוי לנצח אינו תלוי בכמות החיילים ובחוזק הצבא, אלא ברצון ה'.

והדברים נכונים גם לגבי העורף. ודאי שכל אחד חושש בימי מלחמה, אך הדבר החשוב הוא לשמור על יציבות, על חיים תקינים, על סדר יום. אסור להקלע לאוירה של פחד וחרדה המשתקת את האדם ומונעת ממנו מלפעול.

וכמו שראינו, גם דברי תורה צריכים חיזוק. צריכים להתחזק ולא להיכנס לאוירה של חולשה. לא כל חולשה מביעה בעיה יסודית בהבנה, אלא מצריכה דברי חיזוק ועידוד. וכמו במלחמה ניתן להחליש ולהרוס באמצעות משברים מוראליים, וניתן לחזק ולעודד באמצעות עידוד וחיזוק מוראלי. מכך שהגמרא משווה בין המלחמה לתורה ותפילה, יכולים אנו להבין את הגורמים לנפילה ולחולשה ואת הדרכים לעודד ולחזק.

סוכם ע"י תלמידים

אולי יעניינו אותך הסדרות הבאות:


עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים