חפש
- פרשת אחרי מות קדושים-מהי קדושה?
הרב חיים סבתו
16:00 - פרשת אחרי מות-קדושים: פרשת הקדושה
הרב חיים סבתו
מזל טוב ליגאל גולדמן (מחזור ל"ג) לרגל אירוסיו עם יעל
מזל טוב ליוני סומר (מחזור ל"ג) לרגל אירוסיו עם ליטל
מזל טוב לאלקנה ועדי ברכיהו (מחזור ל"ב) לרגל הולדת הבן. ויקרא שמו בישראל: יפתח
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
חדש - "אמרי נועם" - ביאור על פירוש המשנה לרמב"ם לרב נועם בלזם. לפרטים לחץ כאן
אורחים יקרים! בכניסתכם לאתר אנא הקישו שם משתמש וסיסמא
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

נצחון חנוכה - יסוד לשמירת הזהות היהודית

י"ט כסלו תשע"ב
סוכם ע"י תלמידים

נצחון חנוכה - יסוד לשמירת הזהות היהודית

הרב חיים סבתו

 

ההתבוננות בנס חנוכה ובימי החנוכה, יש לה כמה זויות בדברי חכמים ובדברי המפרשים.

הרמב"ם בהלכות חנוכה הקדים הקדמה להלכות, שבה הוא מתאר את ההסטוריה, את הרקע ההסטורי של הנס. הרמב"ם מדגיש שם שני דגשים. דגש אחד, הלחץ הדתי שהפעילו היוונים על עם ישראל, וצר להם מאוד מפניהם, לקחו את ממונם, את נשותיהם וכו'. הנקודה השנייה שהרמב"ם מדגיש, היא שחזרה מלכות על ישראל יתר על מאתיים שנה, זאת אומרת הצד המדיני, המלכות.

הרמב"ם מדגיש שתי זויות בנס חנוכה. זוית של הנצחון הדתי שנבעה ממסירות הנפש הדתית של הכהנים, שעמדו נגד הלחץ של היוונים. וזוית שנייה שהוא מדגיש זה הצד המדיני, חזרה מלכות לישראל למאתיים שנה, הרמב"ם רואה בזה דבר עצום. (מעניין שלמרות שהרבה מהמאתיים שנה האלו היו מלכים רשעים, אבל הרמב"ם רואה את העובדה שחזרה מלכות כסיבה להלל והודאה).

המהר"ל מפראג, כשהוא דן בנס החנוכה, מעביר אותנו לעולם אחר, ובעקבותיו הלכו הרבה מבעלי המחשבה והחסידות. המהר"ל פותח את ספרו על חנוכה, בהקדמה ארוכה על ארבע מלכויות. הוא מתאר כיצד ארבע המלכויות מתנגדות למלכות ה' שהוא אחד. עם ישראל שהוא אחד, מייצג את מלכות ה', וארבע מלכויות באות להילחם על המלכות, לקחת את המלכות מישראל, וכל מלכות באה מכיוון אחר.

המהר"ל מביא את המשל של דניאל, על החיות שמבטאות את ארבע המלכויות. ישראל נמשלים לאדם, וארבע המלכויות נמשלות לדרגה נמוכה יותר, לחיות, כל מבטאת חיה אחרת. המהר"ל מסביר שהפרסים נמשלים לדב, כי הגמרא אומרת שהדב עוסק בהנאות הגוף, וגם הפרסים כל עניינם היה ענייני הגוף. הדבר מבוסס על כמה גמרות, אבל בעיקר על מגילת אסתר, שבה אנו רואים שכל עיסוקו של אחשורוש הוא הנאות הגוף (משתאות, מיסים, נשים וכו'). לעומת זאת, ממלכת יון נמשלת לנמר שהוא עז.

המהר"ל מביא ראיות שארבע מלכויות האלו מכוונים כנגד ארבע הכוחות שיש באדם - רוח, גוף, נפש ושכל. וכפי שאמרנו קודם, הפרסים מכוונים כנגד הגוף, מצרים כנגד הנפש, ויון כנגד השכל. מכאן נפתח פתח גדול למהר"ל, להסביר זוית שלישית בימי החנוכה. לא רק הזוית המדינית שהדגיש הרמב"ם, ולא רק הנצחון הדתי כנגד גזירות יון, אלא יש עוד נצחון לפי המהר"ל.

המהר"ל מציג זוית חדשה. שבעצם המלחמה לא היתה רק מדינית או דתית, היתה פה מלחמה על השכל. המהר"ל מוציא את פירושו מהביטוי - חוכמה יוונית. יון הצטיינה בחוכמה שלה. הרמב"ם אומר שאריסטו הגיעה לשיא של מה שהשכל האנושי יכול להגיע. והאמת שכמעט כל החכמות של ימינו בנויות על אפלטון ואריסטו. כל המדע, הספרות, השירה של ימינו, הכל בנוי על חוכמת יון. חז"ל הכירו בכך, אמרו חוכמה בגויים תאמין, ודיברו על חוכמה יונית. לכן, מסביר המהר"ל, היה במאבק זוית נוספת, מאבק בין החוכמה היונית ובין השכל שמתבטא בתורה.

המהר"ל ראה פה מאבק שכלי, רוחני, תרבותי, לא רק מאבק דתי ומדיני. המהר"ל ראה שהמלכות השלישית, מלכות יון, הצטיינה בחוכמה, והחוכמה הזו נאבקת בישראל. יון נמשלו לנמר, שהוא עז, ועם ישראל עזים, והעזות נובעת מהחוכמה, חוכמת יון וחוכמת ישראל, גיבור מתחרה בגיבור. בניגוד לכל שאר המלכויות, יון נלחמים עם ישראל באותו מישור.

המהר"ל אומר ששרשי המאבק טמונים במאבק בין יפת ובין שם. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, יפת קיבל חוכמה, ועם ישראל קיבל חוכמה, והם נאבקים זה בזה. כמובן שיש לדברי המהר"ל רקע הסטורי, אנו יודעים שהיו מתיוונים, וודאי שהם הושפעו מהחוכמה היוונית. (החסידות, בגלל המלחמה שלה בהשכלה, ניצלה כביכול את הנקודה הזו של חנוכה, את המאבק בתרבות יון, ולכן הרחיבו את דברי המהר"ל).

המהר"ל מתאר את חוכמת ישראל כפך שמן אחד טהור, שמנצח את כל חוכמת יון. המנורה, היא היסוד של החוכמה, שמן הזית שהגמרא אומרת שהרואה אותו בחלום יצפה לחוכמה. האור, הנר, השמן, היה לסמל לחוכמה, "הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים" [שבת כג, ב].

המהר"ל רואה שיש כאן חוכמה אנושית אל מול חוכמה אלוקית, והשמן הטהור מנצח. החוכמה של תורה שבעל פה, היא לא רק חוכמה אנושית, נוספת לה קדושה וטהרה, ולכן היא מנצחת את חוכמת יון.

 

נוסיף לדברי המהר"ל זוית נוספת. נוסף לחוכמת יון, ידוע שהיתה להם גם תרבות מיוחדת, תרבות הגוף, שהתבטאה באצטדיונים, תיאטרונים וכו'. צריך להבדיל בין הדברים. המהר"ל מדבר על החוכמה של יון, על הפילוסופיה, לא על התרבות.

אדמורי החסידות טוענים שלא במקרה, שבזמן שהתפתחה חוכמת יון, התפתחה המשנה בעם ישראל. כל עוד היתה אלילות בעולם, היה כנגדה מקדש בישראל. כשהתחילה בעולם חוכמה אנושית, גם בעם ישראל התחילה חוכמה אנושית, תורה שבעל פה. התורה שבעל פה היא חוכמה אנושית, יחד עם טהרה. החוכמה האנושית מגיעה לשיאים עצומים, אלא שחסר לה את היסוד הנבואי, חסר לה את סיני. יש ליון את החוכמה, אבל חסר להם את פך השמן שחתום בחותמו של כהן גדול.

 

הדבר הזה מביא אותנו לשני דיונים, וצריך להפריד בין שני הדיונים הפרדה גדולה. כפי שאמרנו, יון מתבטאת במדרשי חז"ל בשתי נקודות - בחוכמה היוונית ובתרבות יון. צריך להפריד בין החוכמה היונית ובין תרבות הגוף היוונית.

"יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" [בראשית ט, כז], מהפסוק הזה למדו חז"ל שמותר לכתוב את התורה ביוונית. מסביר המהר"ל שאמנם אהלי שם גדולים מיפת, אבל יפת קרוב לשם, ולכן אפשר לכתוב את התורה ביוונית. אבל לגבי תרבות יוון אנו מוצאים התקפה חריפה מאוד בדברי חז"ל. לכן כשמדברים על מסורת יוונית, צריך לדבר על שתי מסורות שונות ולא לערבב בינהם. גם היום כשמדברים על ויכוח, או על מאבק, צריך להבדיל בין שני התחומים. בין התחום התרבותי ובין התחום המדעי.

 

כשאנו מדברים על חוכמת יון, היו שתי גישות בחכמי ישראל.

הגישה הראשונה, מיוצגת בעוז על ידי הרמב"ם, גישה שטוענת - שמע האמת ממי שאמרה. הרמב"ם אומר את הדברים בפירוש, אומר גם באופן מפורש על אריסטו ועל אפלטון שהגיעו לשיאים מרשימים. ובעקבות הרמב"ם, גוש גדול של חכמי ישראל הלכו בדרך הזו (הרלב"ג, הרמ"א ועוד).

לעומת זאת, היתה קבוצה גדולה שהתנגדה לכך, וטענה שהחוכמה היוונית היא זמורה רעה, והיא מסוכנת. המהר"ל כעס על הרמב"ם שציטט את השמות של חכמי יון. כידוע, הרשב"א התנגד בחריפות לשימוש בחוכמות זרות. הגר"א ביורה דעה [רמו, יח] כותב על הרמ"א, שמצטט את הרמב"ם - 'אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם'. יש שציטטו בשם הגר"א גם - 'שהפילוסופיה הארורה הטעתו' (שמעתי מר' אביגדור נבנצאל שהמשפט הזה הוא זיוף, אבל אחרים טוענים שהוא אמיתי).

שתי הדעות הללו לא קשורות לדברי המהר"ל לגבי חנוכה. המהר"ל מכיר בחוכמה היוונית, אלא שהוא טוען שחוכמה אנושית שנוספת לה טהרה אלוקית, מנצחת את החוכמה האנושית כשלעצמה. ועל זה אין חולק, זה לא נוגע לויכוח שהזכרנו, גם הרמב"ם יודה שהחוכמה האנושית יש לה גבול, שתורת ישראל שיש בה נבואה וקדושה גוברת.

אבל צריכים ליצור את ההפרדה בין החוכמה ובין התרבות. גם מי שהתיר ללמוד חוכמה יונית לא דיבר על התרבות היוונית. לגבי התרבות, מצאנו התנגדות עזה וחריפה בדברי חז"ל. מי שמתבונן בתיאורים של הקרקסים שהיו בנויים על צער בעלי חיים, על עינוי של עבדים, רואה שזו היתה תרבות זולה ובזויה. תרבות שהיתה בנויה על עינוגי הגוף בצורה מופרזת. חז"ל ראו בתרבות הזו ניגוד מוסרי, נוגד את התורה, זו כלל לא תרבות.

 

מה הדבר הזה נוגע אלינו?

לגבי התחום הראשון, ההתמודדות עם החמכה היוונית, אם האדם רוצה ללכת בדרכו של הרמב"ם, ולהיפגש עם החוכמה היוונית, הוא צריך שיהיה לו את השרשים של הרמב"ם.

ישעיהו אומר: "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי" [נד, ב] - אתה יכול לפתוח את האהל, אתה יכול להאריך אותו, אבל רק אם היתדות חזקים. אבל אם אתה תפתח את האוהל עד אין סוף כשהיתדות חלשים - האוהל יתפרק. הפתיחות צריכה להיות אצל מי שהשרשים שלו עמוקים. ככל שאתה נטוע עמוק יותר בחוכמת ישראל, אתה יכול להיות יותר פתוח.

מי שרוצה ללכת בדרך של הפתיחות, חייב כל הזמן להעמיק את המחשבה הדתית שלו, להעמיק את השרשים הדתיים שלו. ובימינו הדבר נכון עוד יותר. אדם שהאמונה שלו לא חזקה, אין לו כח לסבול את הרוחות כשהוא פותח את האוהל.

אבל זה נוגע רק לחוכמה היוונית, כשמדברים על התרבות צריך להבין שיש בתרבות הזו ערכים שמנוגדים טוטאלית לערכים של התורה. בימי היוונים בקרקס היו זורקים עבד לכלוב של אריה, איך אפשר להתיר דבר כזה? זה נוגד את כל הערכים המוסריים של התורה!

כשאדם בוחר תרבות, הוא צריך לבדוק על איזה ערכים התרבות הזו מיוסדת, הרבה פעמים תרבות בנויה על ערכים שמנוגדים לחלוטין לתורה. התורה שלנו מבוססת על ערכים של חיי משפחה, של מסירות ואהבה בין בעל ואישה, ויש עולם שהערכים בו הפוכים. צריך להבחין גם היום, יכול להיות סרט קולנוע תמים, שבנוי על ערכים שהפוכים מהתורה. אתה רואה את הדבר פעם אחר פעם, ולאט לאט הם נכנסים לראשך ולליבך.

 

הפרשות שלנו מתארות את ירידת ישראל למצרים, וחכמים אומרים שכל מכירת יוסף היתה כדי לגלגל את יעקב למצרים. אבל למה דוקא על ידי יוסף? ברובד ראשוני, כיון שיוסף בנו האהוב ויעקב ילך אחריו. אבל לפי עניות דעתי יש כאן רובד עמוק יותר. יוסף הורד לא רק כדי למשוך פיזית את יעקב, אלא כדי להכין את גלות מצרים.

שבעים איש ירדו למעצמה הכי גדולה בעולם. מה הסיכוי של כזה מיעוט לא להתבולל? מה ישמור על שבעים איש בתוך אומה ענקית? היה צריך הכנה לכזו גלות, והכנה כזו רק יוסף יכול לעשות, כי יוסף יודע לעמוד בנסיונות. זה הפירוש העמוק של העובדה שיוסף משביר לאחיו, מאכיל את אחיו לחם, הוא מראה להם איך אפשר להחזיק מעמד. יוסף היה בבית המלך, והיה לבוש כמו עברי, הוא שומר על הזהות שלו.

אנחנו לא במצרים, ואנחנו לא שבעים איש, אבל גם לנו יש בעיה של שמירת הזהות. יש מאבק לא קל על שמירת הזהות, זהות של תלמיד חכם. אדם בישיבה זוכה להיות בזהות של תלמיד חכם, וכשהוא יוצא לרחוב הוא צריך להיאבק על זהותו, הוא צריך להישאר תלמיד חכם, לא להיהפך לעם הארץ.

סוכם ע"י תלמידים


עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים