חפש
- תשובה - דרישה לשינוי
הרב חיים סבתו
16:00 - התשובה - השתדלות מצד האדם
הרב יצחק שילת
לקראת ראש השנה נקיים השנה ערב לימוד לבוגרי הישיבה בעיר לוד. לפרטים לחץ כאן
מזל טוב לישי ומורן אוזן (מחזור ל"ג), לרגל הולדת הבן
מזל טוב לחגי ושירה שוורץ (מחזור ל"ד), לרגל הולדת בתם עטרת אסתר
אתר חדש לרב אליהו ליפשיץ "תורה לשמה" - פרטים כאן
חדש חדש חדש !!! אפליקציה לאתר Ybm
לפרטים לחץ כאן!
פורום הישיבות
בתי מדרש וירטואליים

במדבר - קדושת ירושלים

א' סיוון תשע"ג
סוכם ע"י תלמידים
 
עבור לשיעור
לעמוד הסידרה

במדבר - קדושת ירושלים

הרב חיים סבתו

 

נאמר מספר דברים לכבוד יום ירושלים שחל השבוע.

אמרו חכמי המשנה, על פי המזמור בתהלים, שלאחר שנבחרה ירושלים, לא תהיה בחירה אחרת בשום מקום אחר. כך נאמר בספר תהלים [קלב]:

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: (ב) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיקֹוָק נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: (ג) אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: (ד) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: (ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיקֹוָק מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב: (ו) הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר: (ז) נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו: (ח) קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ: (ט) כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ: (י) בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:

 

ירושלים לא נזכרת במפורש בתורה כמקום המקודש, בתורה נאמר רק שהעבודה צריכה להיעשות: "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר" [דברים טז, טז ועוד]. דוד החליט שהוא צריך למצוא את המקום הזה. עומק הענין מפורש בספר שמואל - שדוד לא ינוח עד שימצא ויבנה בית לה', כיוון שלא יתכן שהוא ישב בביתו כאשר ארון ברית ה' יושב באוהל!

"הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר" - מה פירוש פסוק זה? על פי אחד ממדרשי חז"ל פסוק זה מתאר את החיפושים של שמואל ודוד אחר המקום המקודש. "נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק (חושן המשפט) וַחֲסִידֶיךָ (הלויים) יְרַנֵּנוּ".

חלקו השני של המזמור מקביל לחלקו הראשון, הוא מתאר פניה של הקב"ה לדוד:

(יא) נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ: (יב) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ: (יג) כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ: (יד) זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ: (טו) צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם: (טז) וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ: (יז) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי: (יח) אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ:

בחלק הראשון של המזמור דוד נשבע שלא ינוח עד שימצא את מקום המקדש, ובחלק השני של המזמור הקב"ה מבטיח לדוד שתי הבטחות - שכסא דוד לא יוחלף ושירושלים לא תוחלף.

צורת המזמור מוכיחה שיש הקבלה בין שני החלקים - בגלל שדוד נשבע שלא יכנס לביתו עד שימצא את מקומו של הקב"ה, הקב"ה נשבע שכסאו לא יוחלף וכך גם מקום המקדש. על בסיס הדברים הללו חז"ל הצמידו את ברכת כסא דוד לברכת ירושלים, ובנוסף קבעו שמי שלא הזכיר שניהם בברכת המזון לא יצא.

בסוף מזמור ס"ט בתהלים נאמר: "כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ. וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ" [לו-לז]. בתחילת הפרק הבא נאמר: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר" [ע, א]. שואלים חז"ל במדרש, מה פירוש הביטוי 'להזכיר'? ומשיבים במשל למלך שהיה לו צאן, מצא רועה ובנה לו דיר. כאשר חטאו, הרס המלך את הדיר, פיזר את הצאן ופיטר את הרועה. התפייס - אסף את הצאן ובנה את הדיר אך לא החזיר את הרועה. זו טענת דוד, 'להזכיר'. פירוש הדבר שעם ישראל יחזור לארצו וירושלים תבנה, אך מלכות דוד לא תחזור, ולכן דוד 'מזכיר' ששתי ההבטחות קשורות."כך אמר דוד למעלה מן הפרשה, כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה (תהלים סט לו), הרי הדיר בנויה, וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה (שם לז), הרי הצאן מכונסות, אמר הרועה ואני איני נזכר, לכך למנצח לדוד להזכיר" [מדרש תהלים (בובר) ע, א].

.

בהלכות בית הבחירה [א, ג], כותב הרמב"ם:

כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית ה' הא' וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד.

הרמב"ם מסביר מניין ידעו את המקום שבחר בו ה' [ב, א-ב]:

המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי. ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא.

מקום העבודה הוא הר המוריה שנראה לדוד בנבואה. בנוסף לכך, מסורת היא שזה מקום עקידת יצחק, ואדם ממקום כפרתו נברא. דהיינו, זהו מקום ההקרה מאדם הראשון ועד עקידת יצחק.

השאלה המתבקשת היא מדוע התורה לא גילתה בפירוש מה הוא המקום המקודש. התורה מצווה אותנו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" [דברים יב, יג-יד], אך לא מגלה לנו מה הוא אותו מקום.

בספרים המאוחרים יותר אנו מגלים ברמז את זהותו של המקום. כאשר דוד ניגף במגפה בעקבות חטאו שמנה את ישראל, הוא אומר: "נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רחמו רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה" [שמואל ב כד, יד], דוד מבין שאפשר להתפלל. בעקבות התפילה, המגפה פסקה בגורן ארונה וזהו הסימן שניתן לדוד בנבואה. אולם, למה הגילוי ממתין עד ימי שמואל ודוד? למה אין תיאור של המקום קודם לכן?

אנו רואים שבחירת זרע דוד ובחירת ירושלים מתרחשות יחד. מכיוון שכן, עד שלא קם דוד לא היה ניתן לדבר על ירושלים, ירושלים קשורה למלכות בית דוד. חז"ל במדרש דורשים: "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם, דרוש על פי נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ואתה מוצא ואחר כך יאמר לך נביא" [ילקוט שמעוני תורה תתעט]. להבדיל מכל מצוות התורה, שבו התורה מפרטת בדיוק מה צריך לעשות, לגבי הקורבנות התורה אומרת להקריב במקום מסוים ולא אומרת מה הוא המקום. עם ישראל צריכים לחפש בעצמם את המקום ורק לאחר מכן הקב"ה יגלה מה הוא המקום. אילולא המאמצים הענקיים שדוד עשה לגלות את המקום אשר בחר ה', הקב"ה לא היה מגלה לו. ועדיין עלינו להבין מדוע כל המצוות מפורשות ואילו זו תלויה בדרישה?

בתיאור מעמד הר סיני התורה מעידה שהקב"ה חפץ בגילוי לעם על מנת שיאמינו במשה: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'" [שמות יט, ח-ט]. משה חוזר אל ה' עם תשובת העם, אך לא כתוב מה אמר לו. רש"י [שם ט ד"ה 'את'] מביא את דברי חז"ל שתשובת העם הייתה 'רצוננו לראות את מלכנו'. נשאלת השאלה, אם עיקרו של מעמד הר סיני זו ההתגלות לעם ישראל, למה רק לאחר שאמרו 'רצוננו לראות את מלכנו' הקב"ה אומר " וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי..." [שמות יט, יא]?

התשובה לשאלות אלו אחת - היסוד של ראיית פני ה' היא ההשתוקקות של האדם. שכינה נמצאת בכל מקום, אך לפעמים אנו חוסמים את הדלתות. אי אפשר שתופיע התגלות ללא שהמקבל ידרוש ויכין את הכלי לקבלת השפע. קרבן הוא ההשתוקקות הפנימית של האדם לה', ולכן לא ניתן לומר לו מראש היכן בדיוק המקום. מקום המקדש הוא מקום עקידת יצחק, וגם שם לא נאמר בפירוש מה המקום. לאחר שלושה ימים אברהם הוא שראה את המקום מעצמו. לא ניתן לכפות עליו את ההתגלות, הוא צריך לדרוש אותה. התגלות הר סיני נועדה להיות לכל העם, אך צריכה להיות בקשה של העם, רצוננו לראות את מלכנו.

יודעים כל ישראל שיש מקום שבחר בו ה', אך לא יודעים מהו. מכיוון שכן, אין הם עושים דבר, אלא מניחים את הארון באוהל. לולא דוד המלך, המצב היה נשאר כך עד היום, ובאמת 'אונס רחמנא פטריה'. דוד לא היה מוכן להשלים עם מצב זה - הוא לא נתן שינה לעיניו עד שימצא את המקום אשר יבחר ה'. לאחר שדוד השתוקק, הקב"ה גילה את המקום אשר בחר בו. זה הסוד של המזמור, דוד מספר מה זכותו שהקב"ה גילה לו את המקום שבחר ה'.

בספר זרעים, הרמב"ם מקשה על עצמו קושיה חמורה. לגבי הלכות מסויימות הרמב"ם כותב שקדושת הארץ בטלה, ולגבי להלכות אחרות כותב שהקדושה לא בטלה. תשובת הרמב"ם היא שמצוות התלויות בארץ בטלו בחורבן, משום שקדושת הארץ תלויה בכיבוש ואם בטל הכיבוש בטלה הקדושה. אולם, קדושת ירושלים לא בטלה לעולם, משום שהיא נובעת מהשכינה.

 

נחתום במדרש הראשון של שיר שירים רבה [א, ד]:

ד"א חזית איש מהיר במלאכתו זה רבי חנינא, אמרו פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים אמר כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום מה אעשה, מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו ומצא שם אבן אחת יצא וסירקה וסתתה וכרכמה אמר הרי עלי להעלותה לירושלים בקש לשכור לו פועלים אמר להם מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים א"ל תן לנו שכרנו מאה זהובים ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים אמר להם וכי מנין לי מאה זהובים או חמשים לתת לכם ולא מצא לשעה, מיד הלכו להם מיד זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם אמרו לו רבי תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אבנך לירושלים ובלבד שתתן ידך עמנו ונתן ידו עמהם ונמצאו עומדין בירושלים בקש ליתן להם שכרם ולא מצאן, בא המעשה ללשכת הגזית אמרו לו דומה רבינו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים מיד נתן לחכמים אותו השכר שהשכיר עם המלאכים.

עומק הרעיון שטמון במדרש זה הוא שירושלים נבנית בידי שמים, ולא בידי בני אדם. ירושלים נבנית בניסים ובנפלאות, אך בתנאי אחד - ובלבד שתתן ידך עמנו. ודאי שמלאכים בונים את ירושלים, אך אדם צריך להיות יד, להיות שותף. כאשר האדם שותף בבניין, 'נמצאו עומדים בירושלים'.

סוכם ע"י תלמידים

אולי יעניינו אותך הסדרות הבאות:


עלות האתר נאמדת בסכומים לא מבוטלים. נשמח אם תעזרו לנו בהמשכת מפעל זה ובהאדרתו ע"י הקדשת שיעור ותרומה לאתר הישיבה בלחיצה כאן
בניית אתרים         
  מערכת | צור קשר | מפת האתר | חברים